למה שמשהו ישלם עבור זוג נעליים אחד של ה-טום סאקס מארס יארד 2.0 למעלה מאלפיים דולר, מה לנעליים של נייקי ולמאדים ומי זה בכלל טום סאקס?

טום סאקס מארס יארד

אפשר להגדיר את טום סאקס כאמן חזותי ופסל ששייך לזרם האמנות העכשווית, אבל האמת שסאקס הוא יותר פועל שחור, איש צווארון כחול שפשוט אוהב לבנות דברים. יש לו תוכנית חלל על שמו רק כדי שיוכל לבנות ספינות, מרכזי שיגור וחליפות אסטרונאוטים. הוא מאמין שהמשאבים על כדור הארץ הולכים ונגמרים ויגיע היום שבו נאלץ למצוא כוכב אחר לגור בו.

בתור יליד 1966 הוא גדל לתוך האמונה שהמסע לחלל אפשרי והמחוייבות של המין האנושי היא כל הזמן להמשיך ולחקור. ב-2015 הוא הקים מייצג אמנותי ענק שבו מול קהל חי הוא שיחזר שיגור של חללית לחלל ונחיתה על כוכב מאדים. המייצג המשיך במציאת חיים אחרים בייקום ובסופו חזרה לכדור הארץ. הקהל זכה לראות אבנים ממאדים ואסטרונאוטים יושבים בתוך קפסולת חלל ומתקשרים עם מרכז הבקרה.

כולבוייניק חרוץ

בדומה לסיפור של וירג'יל אבלו ו-טינקר הטפילד, גם סאקס לא הגיע מרקע של עיצוב. הוא בכלל למד ארכיטקטורה, עניין שמעצים את הקשר שבין מעצבי נעליים מוכשרים ללימודי אדריכלות. במשך עשרים שנה הוא היה איש תחזוקה, קולבוייניק שהתעסק בשיפוצים ונגרות, זו לא הייתה משרת חלומותיו, אבל כזו שמשלמת את החשבונות. העבודה האפורה לא הפכה את סאקס למתוסכל, להיפך, הוא התנדב לבצע משימות בהתלהבות רבה, והתמקצע בהן עד שהפך את עצמו לאיש תחזוקה נינג'ה.

הצוות שעבד עם סאקס לא אהב את ההתלהבות המוגזמת שלו, בעיקר כי הוא גרם להם להיראות רע. הם היו מבקשים ממנו כל הזמן שיפסיק את מה שנראה בעיניהם כהתחנפות להנהלה. סאקס נקרא יום אחד לשיחה עם הממונים עליו, וכאשר הציגו לו את הטענות שהצוות לא אוהב אותו הוא השיב: "טוב מאוד, שיעשו את העבודה שלהם כמו שצריך ואז גם אחרים יעשו עבודה טובה". אתם חייבים להודות שיש בגישה של סאקס משהו שובה לב, מעולם לא הבנתי אנשים עצלנים שעובדים בעבודות שהם לא אוהבים.

דיקטטור שמנהל כת

ב-1990 הוא פתח את הסטודיו הראשון שלו ועד היום הוא מנוהל כמו קוריאה הצפונית. סאקס מאמין בקווי הדרכה כלליים כמו עשרת הדיברות. בסטודיו יש קוד התנהגות שמורכב מעשרה חוקים שאמורים להראות למעצבים תחתיו את הדרך. הקוד מכיל אמרות כמו: "לך במרחב כאילו אתה הולך במסדרון צר שמחבר אותך ליעד שלך", או "אל תוסח מעבודתם של אחרים, אלא אם הורו לך לעשות כך". הטלפון של כולם חייב להיות על מצב שקט ומותר לדבר במרחב "רק על נושאים שקשורים לעבודה". לביקורת שהוא מנהל את הקבוצה שלו כמו כת הוא עונה: "לא כמו, אנחנו כת".

בתחילת שנות ה-2000 סאקס פיתח את אמנות ה-בריקולאז' (Bricolage מוכר אצלנו כ-DIY). בעצם לקחת אוסף של משאבים מוגבלים ובאופן מאולתר לייצר מהם משהו אחר. זהו רעיון שהגיע מתרבות של עוני ומחסור אבל גלש היום לתרבות של יצירתיות ומיחזור. ב-2009 הוא כתב מניפסט שבו הסביר לעולם את אמנות ה-נולינג (Knolling). גם אני הופתעתי שיש לזה מילה, אבל למעשה אינסטגרם מבוססת על שלושה עקרונות יסוד: שקיעה, אוכל ונולינג, שזה בעצם סידור ופריסה של חפצים במרחב, וצילום שלהם מזוית של 90 מעלות. את המושג הוא לקח מקולגה שהיה מסדר את כלי העבודה שלו בדיוק מושלם על הקיר. הוא היה קורא לסידור הזה נולינג, על שם חברת הרהיטים נול (Knoll) שכל הרהיטים שלה מתוכננים בדיוק בזוית הנכונה. טום סאקס הוא הוא הראשון שחשף את המושג לציבור הרחב, והפיץ את בשורת הנולינג לעולם.

יצירות מחורבנות ומצולקות

את ההשראה שלו הוא שואב מבמאים כמו וורנר הרצוג (Werner Herzog) שסאקס מגדיר אותו "הסמכות באיך לייצר אומנות". בנוסף הוא משופע ממוזקאים מגוונים כמו ג'יימס בראון, ליל ווין, לואי ארמסטורנג, פבליק אנמי, צ'ארלי פרקר, פלה קוטי, בוב מארלי ו-פרנק אושן. הוא מאמין בסימפתיה קוסמית שאליה הוא חיבר את המוטו: "אם תבנה את זה, זה הם יבואו" שכמובן לקוח מהסרט שדה החלומות עם קווין קוסטר.

סאקס מעריץ את האייפון של אפל וחושב שהוא היצירה הגדולה ביותר של הדור הנוכחי, למרות שסגנון העיצוב שלו לא יכול להיות רחוק יותר. בעוד האייפון הוא חלקלק וללא רבב, סאקס מתגאה בעובדה שאפל לעולם לא יוכלו לעשות מוצר מחורבן כמו היצירות שלו. למעשה המסר של סאקס לאמנים צעירים הוא תעשו את הדבר היחידי שאפל לא יכולים לעשות – "להראות את טביעת האצבע שלכם". הוא אוהב את היצירות שלו מרובדות, פגומות, חשופות ומצולקות, הן לעולם אינן גמורות ובתהליך אינסופי של הבשלה אינטלקטואלית.

נעל חלל לבוץ

בשנת 2012 נייקי פנתה לסאקס בבקשה לשיתוף פעולה שנעשה בהשראת התערוכה שלו תוכנית החלל: מאדים. ההסבר של נייקי לפנייה הלא שגרתית לתחום החלל, הוא שאומנם היא מייצרת בדרך כלל נעלים עבור אתלטים, אבל האסטרונאוטים הם בעצם האתלטים של החלל, והם חייבים להיות בכושר גופני גבוה מאוד כדי לבצע את המשימות הנדרשות, נו שיהיה… קולקציית החלל כללה שק אחסון, תיק גב, תיק יד, סרבל וכמובן את הנעליים הראשונות – טום סאקס מארס יארד 1.0

החומרים שבהם השתמשו לעיצוב הקולקצייה הם כריות אויר של מכוניות, מפרסי סירה וחליפות חלל. כל הפריטים עוצבו בסטודיו של סאקס בשיטת הבריקולאז'. כולם אובזרו בתאי אחסון מרובים, ריצ'רצ'ים ויועדו לשמש אסטרונאטים בטיסה ממשית לחלל. הגישה העיצובית של הנעל הייתה לחשוף את תהליך ההרכבה, להראות שהיא נעשתה על ידי בני אדם והיא לא מושלמת. הסוליה למשל, לא נצבעה, כדי שאם תצאו לטיול בבוץ, יראו שהייתם בבוץ. סאקס בז לאנשים שקונים ג'ינסים עם קרעים מוכנים כדי להראות שהם משומשים, למרות שהם נעשו בכלל במפעל תעשייתי כחלק מפס ייצור.

סניקרס למאדים

נייקי גילו שגם מהנדסים רוצים לנעול לעבודה שלהם סניקרס, ולכן הנעליים יוצרו עבור טומאסו ריבליני (Tommaso Rivellini), המהנדס שפיתח את כריות האויר של המארס רוברס (Mars Rovers), רכב חלל שיועד לנחות על המאדים. הם בקשו מסאקס לייצר נעל עבור משטח מיוחד שמדמה את כוכב מאדים, ושהנעל תיוצר מהחומרים האיכותיים ביותר.

הסוליה יובאה מ-הנייקי פילד בוט (Nike Field Boot), מגפיים צבאיות מאסיביות המשמשות את כוחות הביטחון האמריקאים. הגפה יוצרה מסיבי וקטרן (Vectran), שהם בעצם סיבי זכוכית תרמיים ששימשו גם לכרית האויר של המארס רובר. רצועות המשיכה והסווש יוצרו מאותם חומרים שהשתמשו בהם ב-אפולו לונר, שהם הנעליים של יוג'ין אנדרו סרנן, האסטרונאוט האחרון שנחת על הירח עם האפולו 17 ב-1972. הצבעים שנבחרו עבורה הם צבעי המאדים – חום, לבן ואדום.

מארס יארד ב-3,500 דולר

ה-טום סאקס מארס יארד 1.0 יצאה בכמות מצומצמת של 200 יחידות ובמחיר של 385 דולר. חלק מהנעליים נמכרו במכירה פומבית בערב ההשקה, ורק 80 זוגות הגיעו אל החנויות. הן הגיעו בקופסא מיוחדת עם כתב יד וחוברת עבה שסקרה את תהליך היצירה. בנוסף, בערכה הגיע תיק יד חללי, סרטוט ענק של מערכת השמש וסוגי קשרים שימושיים לכל אדם. משום מה הן גם הגיעו עם זוג גרביים שחורות. המארס יארד הראשונות יצאו בכמות כל כך קטנה, שהמחיר שלהם בשוק הריסייל הגיע מהר מאוד ל-3,500 דולר. בעקבות המחיר השערורייתי והעובדה שמעט מאוד אנשים יכלו להשיג אותן, הן נעלמו די במהירה ולא הפכו לסנסציה ממשית.

כדי ללמוד את היצירה שלו לעומק, סאקס נעל את המארס יארד כל יום במשך במשך חמש שנים ברציפות. הוא הודה שאומנם הנעל עברה את כל המבחנים, היא הוכיחה עמידות וביצועים, אבל בסופו של דבר היא לא עמדה בציפיות. הבעיות הגדולות שלה היו חוסר איוורור שגרמו להזעה מוגברת של כף הרגל ורצועות שנטו להיקרע.

טום סאקס מארס יארד 2.0

בשנת 2017 נייקי וסאקס החליטו לעדכן את הדגם וניגשו לעבוד על ה-טום סאקס מארס יארד 2.0, הפעם עם חומרים חדשים. צבעי המאדים השתמרו, אבל סיבי הוקטרן היקרים הוחלפו בסיבי פוליאסטר שהם זולים ועמידים יותר. הפנל הצדדי הוחלף לבד רשת שהוא אוורירי יותר, והרצועות האדומות נתפרו בצורת X שהיא חזקה יותר. הסוליה שיועדה במקור לנחות על המאדים ולכן הייתה שקועה, בעצם התהפכה למן סוליית וופל בולטת כדי להתאים את הנעל לשימוש היותר פרקטי שלה, רחובות ניו-יורק.

הרפידה הפנימית הגיעה בשתי תצורות, מאש ושעם כדי לאפשר הליכה בלי גרביים. לבסוף, על כל רפידה הודפס בנפרד כיתוב של הרכב הפלוטוניום, סרטוט של מערכת השמש, רשימה של רכיבי גוף האדם, רשימת החומרים שמהם מורכב היקום, וסוגי קשרים הכרחיים לכל סיטואציה שתהיה.

לא ריסייל ולא דדסטוק, רק לנעול וליהנות

למרות שהבדים הוחלפו ליותר עמידים ופשוטים, סאקס רצה שהנעל תהפוך עם הזמן לבלויה, שהסוליה תישחק ושהבדים ידהו. המטרה הייתה להראות שמי שנועל את המארס יארד, הוא אדם אקטיבי שיוצא לפעילויות בשטח. על הקופסא הסטנדרטית של נייקי מופיע הכיתוב: "הנעליים מאושרות רק כאשר הקונה נועל אותן עד בלייה ומוות". בנוסף יש גם אזהרה: "מי שרוצה רק לדגמן איתן – לא מוזמן". סאקס יוצא נגד סניקרהדס שקונים נעליים ומשאירים אותן בקופסא כדי שלא יתלכלכו או כדי למכור אותן מחדש. למעשה הוא טוען שאם זה היה קורה לטום סאקס מארס יארד 2.0, זה היה הסיוט הכי גדול שלו.

מסע כומתה

כל מי שרצה זוג, היה חייב להירשם מראש לפרויקט נייקי קראפט (NikeCraft), לשלם 200 דולר עבור הנעליים, ולעבור סדנת חלל בסטודיו של סאקס. הסדנה מתחילה קודם כל בנעילת הנעליים, לאחר מכן מבצעים מספר תרגילי כושר כמו דדליפט ושכיבות סמיכה כחלק מתפיסה של סאקס שבה אם הגוף חזק, המוח יכול להתפנות כדי לקבל החלטות חשובות.

לאחר מכן עוברים לכישורים בסיסיים כמו קשירת חבלים ולבסוף בניית פסלים, אבל לא לפני צפייה בסרט בן ארבעים דקות (!!!) שנקרא מסע הגיבור (Hero's Journey). רק בוגרי המסלול זכו לחזור הביתה עם הזוג הנחשק. לסאקס הייתה עוד מטרה והיא לא לאפשר התפתחות של שוק יד שנייה. הוא רצה שאנשים שרכשו את הטום סאקס מרס יארד 2.0 ממש ינעלו אותן, ואז האפשרות למכור אותן כחדשות מורידות להן מהערך. מיותר לציין שלמרות כל האיסורים, ההגבלות והמסלול המפרך והמייגע, ההרשמה הסתיימה תוך שניות בודדות.

גם וירג'יל הושפע

לא ברור אם סאקס באמת יוצא נגד חברת הראווה, או שהוא היפר-קפיליסט שהפך את הנעליים שלו למוצר מבוקש במחיר מופקע. כן צריך לתת לו קרדיט על העיצוב. הטום סאקס מארס יארד 2.0 מושכת את המבטים לרצפה וגם אם העיצוב שלה נראה לכאורה פשוט, או כזה שמתיישב עם נעל מסורתית של נייקי, החומרים המיוחדים והצבעים הבולטים מראים שיש מאחוריה תפיסת עולם מלאה ומחשבה עמוקה. על פי דיווחים וביקורות מדובר בנעל נוחה להפליא ובגרסה השנייה שלה, היא גם אוורירית וקלילה. אין ספק שוירג'יל אבלו מאוד הושפע ממנה כאשר הוא התחיל לעבוד על קולקציית ה-אוף ווייט שלו, שהפכה להצלחה ענקית בזכות עצמה. 

עדיין מבוקשות

מי שלא הצליח להירשם לתענוג המפוקפק ועדיין רצה את הנעל, יכל לצפות בכל התכנים שעלו באתר נייקי קראפט, לעבור בוחן קצר ואז אולי לזכות בהגרלה שהעניקה זכות לרכוש זוג נעליים. כמובן שבמקרה הזה הנעליים הגיעו לקונים חדשות וכולן נמכרו בשניות בודדות. הדרך היחידה להשיג אותם היום היא דרך שוק הריסייל שבו הן נמכרות סביב מחיר של אלפיים דולר. סלבס דאגו להשיג להם זוג ומיהרו ללכת איתן לאירועים נוצצים ולהעלות תמונות לאינסטגרם, עניין שיצר הייפ עצום סביבן והפך אותן לעוד יותר מבוקשות. עד היום הן נחשבות לאחד מהזוגות הנחשקות ביותר של נייקי, למרות שלרוב הקונים לא ממש אכפת מהאידיאולוגיה של סאקס או מהסיפור שמאחוריהן.