וירטואוז מדהים או יצרן צעצועים, אמנות פוסט-מודרנית או טראש שמקבל יותר מדי קרדיט. בין אם אתם מעריכים את היצירה של KAWS או חושבים שמדובר בהייפ לא מוצדק, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא פתח את עולם האמנות לדור החדש. כל שיתוף פעולה שלו נחטף מהמדפים והבובות שלו הן סולד-אאוט ונמכרות בשוק הריסייל באלפי דולרים. אז כיצד קוז פרץ את הגבולות הקשוחים של עולם האמנות והפך את הקומפניין לאחת מהדמויות המזוהות והמבוקשות ביותר בתרבות הפופ.
KAWS: יצירת אמנות או צעצוע פשוט מה עומד מאחורי האובססיה לבובות של קוז?
אמנות מעולם לא עניינה את בריאן דונלי. מבחינתו אמנים הם אנשים מתים שכתבו עליהם ספרים שהוא מעולם לא טרח לקרוא. אותם הספרים היו בסך הכל עוד קנבס לצייר עליו בזמן השיעורים המשעממים בבית הספר. בסוף כל יום לימודים דונלי היה מחפש שטחים מתים עם קירות חשופים בג'רזי-סיטי כדי לרסס עליהם גרפיטי. כבר מגיל צעיר העבודות של דונלי היו לא שגרתיות, הוא היה מצייר בענק על משאיות וגשרים, כאשר תמיד הקפיד על קווים מושלמים ומדוייקים, זה מה שהבליט אותו מאמנים אחרים באותה תקופה.
דונלי הושפע מאמן מקומי בשם What For ומאמן צעיר ממנו בשם Deuce. אלו גם היו האנשים שהוא היה רואה במועדונים כמו MK, פאוורהאוס ודיסקו 2000. דונלי לא היה איזה אמן מיוסר ומתבודד, בדיוק להיפך, אנשים סקרנו אותו והוא התעניין בהם, הם עזרו לו לצאת מהקליפה שהוא היה חבוי בה. הוא מצא חבורות של רוכבי סקייטבורד והם היו הקהל הראשון שלו, ככה הוא התחיל לתקשר עם אנשים. הוא היה מחליף תמונות של גרפיטי ענק שהוא צייר עם חברים שהוא הכיר מגרמניה וספרד. זה היה צעד חשוב שאפשר לו לחשוב על אמנות בתור משהו גלובלי.
דונלי הבין שאם אתה מצייר כל כך הרבה ציורים, כדאי שיהיה לך שם טוב לחתימה. כמו כל אמן גרפי הוא חיפש אימפקט חזק. השילוב בין האותיות KAWS נראה לו יפה, הן הסתדרו אחת עם השנייה מבחינה אסתטית והייתה בהן עוצמה שלא הייתה דומה לדבר אחר.
מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו
בתור סטודנט קוז בחר ללמוד בבית הספר לאמנות חזותית בניו-יורק עם התמחות באנימציה. כבר בתקופת הלימודים הוא חשב על מקצוע פרקטי, משהו שיהיה אפשר להתפרנס ממנו. בסיום התואר הוא עבד במחלקת האנימציה של ערוץ ניקולודיאון אבל לא ממש אהב את זה. הוא עבר לשכונת איסט-ויליג' במנהטן כדי להיות אנימטור ביום ואמן גרפיטי בלילה. כך הוא יכל להתפרנס ובמקביל להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב.
בתחילת שנות התשעים התחיל טרנד של שלטי ענק ברחובות העיר. מותגי אופנה כמו דונה קארן וקלווין קליין השתלטו על שטחים גדולים, שטחים שבעצם היו מגרשי המשחקים של אמני גרפיטי. קוז התאהב ברעיון של לקחת בעלות על השטחים האלו בחזרה. הוא היה מטפס על השלטים הגדולים של מותגי ענק כמו מלבורו, קאמל וקפטן מורגן ומוסיף את האינפוט שלו לפרסומות. משרד הפרסום של קפטן מורגן כל כך אהבו את מה שהוא עשה לכרזה שלהם, שהם אמצו אותו לקמפיין הבא. פה התחילה הביקורת נגד קוז, האם מה שהוא עושה הוא מקורי או מזוייף?
כאשר קוז שיחק עם מודעות פרסמות הוא חטף ביקורות מאנשי גרפיטי שלא הבינו מה לעזאזל הוא עושה, הם אמרו לו "בן אדם…זה לא גרפיטי". בשלב מאוחר יותר הוא גם התחיל לעשות צעצועים שזו הקללה הגרועה ביותר בקהילת הגרפיטי. קוז מעולם לא התייחס ברצינות לביקורות נגדו. הוא מאמין שאף אחד לא יכול להבין איך אתה רואה את הדברים, ושהעיקר בעבודה של אמן היא לא לרצות אחרים.
KAWS מלביש מחדש את קייט מוס
בנוסף לעבודות על שלטי הענק, קוז השיג מחבר מפתחות לתא שבו תולים את המודעות לצד טלפונים ציבוריים ותחנות אוטובוס. הוא היה מתחזה לתולה פוסטרים, מבקש מאנשים לזוז, ואז שולף את המודעות כדי לצייר עליהם במשך כל הלילה. העבודות המפורסמות ביותר שלו היו סביב מסע הפרסום של קלווין קליין להלבשה תחתונה עם דוגמניות העל של אותה תקופה – קייט מוס וקריסטי טרלינגטון.
הוא היה מצייר עליהן דמויות של מיקי מאוס ותולה את הפוסטרים למחרת בבוקר. ניו-יורקים יצאו לרחובות וראו את מוס בתחתונים עם פרצוף של גולגולות. העבודות של קוז גרמו לו לחשוב על הקשר בין אמנות לפרסום. הוא שם לב שעולם הפרסום מדבר לכולם בעוד קהילת הגרפיטי היא קטנה ומצומצמת. יש מעט מאוד אנשים שמעריכים את העבודה שלך וכל השאר לא באמת מבינים מה הם רואים.
מיקי מאוס עם טוויסט
קוז לא בחר בדמות של מיקי מאוס במקרה, הוא הרי הגיע מרקע של אנימציה. הוא שם לב שבעולם המצוייר לכל הדמויות יש מאפיינים זהים – אותו מבנה גוף, גפיים וכפות ידיים. הוא רצה לייצר דמות שאנשים יוכלו לזהות. הפעם הראשונה שקוז הציג דמות של גולגולת הייתה על שלט הפרסומת של מלבורו בג'רזי-סיטי. גולגולת היא אימג' אוניברסלי ובכל מדינה ותרבות אפשר להבין אותה. KAWS חיבר בין מיקי מאוס לגולגולת והוסיף במקום עיניים שני איקסים שמסמלים מוות. בעזרת קומפיזיציה הוא ייצר מיקי מאוס עם טוויסט, מבט מורבידי על דמות שכולה חדי קרן ועננים.
קוז אוהב לדבר דרך אימיג'ים ויזואלים נגישים, כלומר באמצעות דמויות שכולם מכירים. זה המכניזם שלו, הדרך שבה הוא מוציא לפועל את הרעיונות. בהמשך הדרך הוא לקח דמויות שכולנו גדלנו עליהם כמו סנופי, בוב ספוג והסימפסונים ונתן להם את הפרשנות שלו. ככה הוא הצליח להגיע לקהל רחב של אנשים. אפשר לתת לעבודות של קוז משמעות עמוקה, אולי יש בהן אירוניה או ביקורת נגד התרבות, אבל ברוב המקרים הן סתם נראות קול.
אחרי שהוא שיחק עם השלטים של קלווין קליין, KAWS פחד שיתבעו אותו, אבל לא רק שזה לא קרה, מגזינים התחילו לסקר את העבודה שלו באור מאוד חיובי. ב-1997 מגזין בשם ID עשה כתבה מאוד מפרגנת על קוז כאשר הכתבת אפילו ערכה היכרות בינו לבין הבוטיק Colette מפריז. מאוחר יותר קוז ערך שם תערוכה.
החיבור של KAWS לסצנת האמנות בטוקיו
אחד מהחברים הכי טובים של קוז בלימודים היה מטוקיו, ואחיו הזמין את קוז לטיול תמורת ציור. באמצעות אגדות גרפיטי בניו-יורק כמו סטאש ו-פיוצ'ורה קוז ידע שיש סצנה מטורפת ביפן, הוא טס לשם ופגש חברה מהפכנים כמו ניגו, הירושי פיג'ווארה וג'ון טקהאשי. כולם היו צעירים וחיפשו איך להתקדם. קוז גם התחבר שם למותג אופנה צעיר בשם הקטיק והתחיל לעצב עבורו.
בשנת 1998 הוא פגש את היקארו איוואנגה (Hikaru Iwanaga) מ-באונטי האנטר שהתחילה כייצרנית צעצועים. איוונגה ראה את הגולגולת של קוז ומייד הבין שיש פה להיט, הוא הציע לו לעשות ביחד בובה. קוז ידע שבאונטי האנטר כבר עבדה עם אמן הצעצועים הבריטי ג'יימס ג'רוויס, ולכן הוא חשב שזה יהיה נחמד לראות לראשונה את העבודה שלו בשלושה מימדים. חברת הקטיק עזרה לממן את הצעצוע הראשון של KAWS – בובה מויניל בגובה 28 ס"מ שנראית כמו מיקי מאוס עם גולגולת – הוא קרא לה קומפניין (Companion).
מהקומפניין יצאו 503 עותקים ובמקום לקחת כסף עבור העבודה שלו, קוז חזר עם סטוק של בובות לארצות הברית. הוא היה עובר פיזית מחנות לחנות ובמקרה הטוב מוכר שש יחידות ביום. החנויות היו משלמות לו אחרי חודשיים או פעם ברבעון בלי לעדכן אותו מתי והאם זה בכלל נמכר. בשנת 2002 הוא פתח אתר מכירה עצמאי ששינה לגמרי את התפיסה שלו. פתאום הוא הבין שיש לו קהל שהוא לא היה מודע אליו בכלל וכמובן שכל הכסף הלך ישירות אליו.
הקומפניין הוא הדמות החשובה ביותר של KAWS, היא זו שאפשרה לו להרוויח כסף ולייצר עוד עבודות אמנות. היא פתחה לו שער לעולם של פיסול, שקוז ממשיך לחקור עד עצם היום הזה. היום כל תייר שמגיע לחנות אספנות בטוקיו מחפש קודם כל את הקומפניין.
אמן מסחרי שאהוב על ידי מבקרים
האתר גרם ל-KAWS להבין שהוא יכול לההשתמש במערכת ולהפריע לה באותו הזמן. לא מעניין אותו הרפרנסים התרבותיים או הנרטיב מאחורי היצירה, הוא אוהב את הזרימה ואת האופן שבו היא מתקיימת במרחב. כמו רמברנדט ומיכאלאנג'לו, קוז הוא אמן מסחרי שאהוב על ידי אספנים ומבקרים. הוא לא רואה באמנות משהו טהור או קדוש וסודי. בהקשר הזה הוא מזכיר מאוד את אנדי וורהול, ז'אן-מישל בסקיה, קלאס אולדנבורג וקית' הרינג. אנשים יוצרים שמתכתבים עם עולם האופנה ותרבות הפופ וממזגים בין הגבולות האלו.
החיבור של KAWS עם עולם ההיפ-הופ התחיל בשנת 2008. הוא ערך את התערוכה הראשונה בגלרייה של עמנואל פרוטין במיאמי כאשר האוצר שלה היה פארל וויליאמס. היא הייתה מורכבת מציורים מהאוסף הפרטי של פארל ועבודות שקוז הכין במיוחד עבורה. למרות התערוכה, רוב הציבור הכיר את קוז לראשונה דווקא דרך העבודה המשותפת שלו עם קניה ווסט. בשנת 2008 ווסט פנה אל קוז שייעצב לו את העטיפה לאלבום 808s & Heartbreak. טקהאשי מורקאמי (Takashi Murakami) שכבר עבד בעבר עם ווסט, הפחיד את קוז שזו הולכת להיות משימה קשה כי קניה הוא טיפוס עם גחמות, בסופו של דבר הם סיימו אותה תוך שבועיים.
KAWS מגיע לשדרה החמישית
מצעד חג ההודיה של חנות הכולבו מייסיז נחשב לאחד מהמצעדים הגדולים בעולם. הוא מתקיים משנת 1924 ומועבר בשידור ישיר לכל המדינה ברשת NBC. מדובר בתצוגה של בלונים ענקיים מרחפים, והוא עובר בשדרה החמישית היוקרתית של מנהטן. בשנת 2012 קוז קיבל טלפון ממייסיס, הם רצו שהקומפניין ישתתף במצעד. קוז לא האמין שהטלפון הזה הגיע, יחד עם זאת קיבל את הרושם שהצד השני מבין את העבודה שלו, ועדיין רוצה שהוא יקח חלק במצעד.
לצד פלוטו, דמבו ופינוקיו ריחף בלון של קומפניין באורך 13.5 מטר. זו הייתה הפעם הראשונה שקוז הרגיש שהעבודה שלו מוערכת באמריקה. עד לאותה תקופה הוא היה מוערך רק באסיה ובמיוחד בטוקיו, שם היה השוק שלו, שם הבינו מה הוא עושה. עכשיו פתאום המשפחה שלו יכלה לראות את האמנות שלו. הוא אפילו לא היה צריך להתקשר אליהם כדי לעדכן, הרי ברור שכולם רואים את המצעד. קוז הפך ברגע אחד לשם מוכר בכל בית, הוא האמן הראשון בהיסטוריה שהצליח להיכנס למצעד של מייסיס.
מתוך סקרנות הוא נעמד בתוך הקהל במצעד ושמע לראשונה איך ילדים מגיבים לדמויות שלו. הם הריעו לדמבו, התלהבו מבוב ספוג ואז הקומפניין עבר והתגובות היו "אמא מה זה, למה הוא עצוב?" זה לגמרי הוריד את מצב הרוח של כולם.
כוכב של תרבות הפופ
שנה אחרי המצעד הגיעה עוד מקפצה אדירה לקריירה של KAWS. הוא קיבל טלפון מרשת MTV לעצב את הפרס עבור הזוכים בטקס השנתי שלהם. זו הייתה הפעם הראשונה שהרשת משנה את העיצוב של הפרס לאחר שלושים שנה. בנוסף הם ביקשו מקוז שיעצב גם את הפוסטרים לאירוע, הכרטיסים ואפילו את הבמה עצמה. קוז לקח את הקומפניין, צבע אותו בכרום נוצץ והעמיד אותו עם דגל ארצות ההברית כהומאז' לנחיתה על הירח של באז אולדרין בשנת 1969. הפרס הפך לכוכב הגדול של המופע.
הטקס הכתיר רשמית את קוז לכוכב של תרבות-הפופ. לא עוד אישיות צנועה שפועלת מאחורי הקלעים, אלא אמן משפיע, דמות שמעריצים אותה הכוכבים הכי גדולים בעולם. מהרגע הזה הבובות שלו הפכו לפריט אספנות. בשנת 2014 הקומנפיין נמכר במכירה פומבית בסכום של 129,000 אלף דולר – אחד מהמחירים הגבוהים ביותר ששולמו אי פעם עבור צעצוע. בהתחלה קומפניין נמכר בריטייל במחיר של 50 דולר, לאחר מכן בובות הגיעו גם לסכום של 10,000 דולר. במכירות פומביות הן נעות בין 30,000-40,000 דולר. במאי 2017 המוזיאון מומה הודיע שהוא מוכר בובת של קוז ב-200$ אונליין, האתר קרס.
בנוסף לקומפניין, לקוז יש עוד כמה בובות, חלקן טייק על דמויות מוכרות כמו צ'אם (דומה לאיש מישלן), בליטס (מזכיר את החללית של באז לייטיר) קוזבוב (בוב ספוג), קימפסונס (סימפסונס), בנדי (סוג של זרעון) ועוד בובות שמזכירות את באגס באני, טוויטי, סנופי ופינוקיו.
שיתופי הפעולה של KAWS לאורך השנים
לאורך השנים לקוז היו שיתופי פעולה עם מארק ג'ייקובס, דיור, קום דה גרסון, היומן מייד, סאקאיי, סופרים, בייפ והנסי. לקוז גם היה קולב עם יוניקלו כאשר ניגו היה הקריאטיב דייקרטור שלהם. קוז הרגיש שיש לו קהל שאין לו נגישות לעבודות שלו ודרך יוניקלו אפשר להגיע אליו. הוא לא רצה שכולם יקנו חולצות ב-200 דולר אלא שיקנו חולצות שגם אפשר לזרוק אחרי כמה שימושים. כמובן שהשילוב הנפיץ בין אמן מבוקש כמו KAWS לחולצות במחיר זול יצר מהומה גדולה בסניפים של יוניקלו.
בעולם הסניקרס שיתוף הפעולה הראשון של קוז היה בשנת 2002 עם די.סי תחת ה-KAWS Chum x DC Shoes. בשנים 2005-2006 הוא שיתף פעולה עם בייפ כאשר הדגם המוכר ביותר היה ה-KAWS x BAPESTA Chompers. בשנים 2007-2008 הוא שיתף פעולה עם ואנס כאשר הדגם המוצלח ביותר היה טייק על הסימפסנוס עם ה-Vans Chukka Boot LX. בשנת 2008 הוא שיתף פעולה עם נייקי סביב ה-KAWS x Nike Sportswear Air Max 90 Pack ועוד שיתוף פעולה משולש עם סופרים תחת ה-KAWS x Nike Air Force 1 Low Supreme.
שיתוף הפעולה המפורסם ביותר שלו הוא כמובן עם ה-אייר ג'ורדן 4 שיצא בשנת 2017. ה-KAWS x Air Jordan 4 יצאה עם אפר מסוויד, סולייה זוהרת בחשכה ושני איקסים בחלק האחורי. עד היום קוז טוען שזה שיתוף הפעולה שהוא הכי אוהב. שיתוף הפעולה האחרון של קוז הוא מהשנה הנוכחית עם נייק וסאקאיי תחת ה-Kaws x Sacai x Nike Blazer Low.
קוז הפך לתעשייה בפני עצמה
היום קוז כל כך גדול שהוא כבר צריך להחזיק צוות של עשרה אנשים כדי לתחזק הסטודיו שלו בברוקלין. הוא עושה בובות קמפניין בגובה של 9 מטר, מתנסה בחומרים חדשים כמו עץ ושיש, ויש לו תצוגות ענק שכוללות עבודת הכנה שמצריכות מערבלי בטון, משאיות הובלה, מנופים וצוות של פועלים שבונה את כל הקונסטרוקציה המסובכת הזו. הוא גם פיתח אפליקציה שמאפשרת להוריד גם את הקומפניין במציאות מדומה ולהציב אותה בכל מיקום שרוצים. את רוב הפרויקטים שלו הוא מממן בעצמו מאחר וזה נותן לו שליטה מלאה על התוצר הסופי.
לא משנה אם תגדירו את קוז אמן להמונים או יצרן צעצועים, פסל גאוני או איש פרסום סתמי, בריאן דונלי הוא מאסטר במה שהוא עושה. הוא יודע בדיוק איך הוא רוצה שהאמנות שלו תרגיש והוא שולט במדיום שלו באופן מושלם. הוא עירבב גרפיטי עם איקונוגרפיה של סרטים מצויירים והמציא מחדש את האמנות העכשווית. היצירות שלו פתחו את עולם הגלריה לדור חדש והאסתטיקה שהוא המציא ממשיכה לצבור מעריצים ברחבי העולם.
