בשנות השמונים הסתובבו להן במגרשי ה-NBA סניקרס מפלצתיות ומאסיביות ששיקפו את הכדורסל הפיזי והקשוח של אותה תקופה. שנות התשעים הביאו התפתחויות טכנולוגיות מטאוריות שידעו להיות גם יותר מתוחכמות ומעודנות. אבל אם יש נעל אחת שמסמלת את החיבור המושלם בין שני העשורים זאת ה-Nike Air Command Force, קלאסיקת כדורסל עם נוכחות עוצמתית, שזכתה להצלחה גדולה גם בתרבות הפופולארית. עד היום היא נחשבת לאחד הדגמים האיקונים ביותר של נייקי ולאחת מנעלי הכדורסל הגדולות ביותר בכל הזמנים.

הפאמפ משתלט על העולם

פחות או יותר מסוף שנות השמונים נייקי מובילה באופן אבסולוטי את המירוץ של חברות הספורט אחרי טכנולוגיה, עיצוב והייפ. אבל היה רגע אחד בתחילת שנות התשעים שבו ריבוק הייתה החברה הכי לוהטת בשוק. זה קרה בעקבות טכנולוגיית ה-פאמפ (Pump) שכבשה את העולם בסערה. אויר בסוליה תמיד היה פטנט ששייך לנייקי, אבל ריבוק הצליחה לבוא עם חידוש מרענן, אויר שזורם דווקא בגפה העליונה מתוך מטרה ליצור התאמה אישית למבנה של כף הרגל. הריבוק פאמפ הראשונה יצאה ב-1989 ואומצה על ידי ספורטאים כמו דומיניק ווילקינס, די בראון ו-מייקל צ'אנג.

קונדום וקפסולה כתומה

ההסתערות של הקהל על הגימיק החדש הביאה את המנהלים בנייקי להרגיש שמתחיל להיווצר פה פער שאולי לא יוכל להיסגר. כזכור טכנולוגיית ה-אייר מקס קרמה עור וגידים רק שנתיים קודם לכן עם ה-אייר מקס 1, ומימדי ההצלחה שלה בטווח הרחוק טרם היו ברורים. הם הרגישו שיש פה חלון הזדמנויות שאסור לפספס ולכן גם החברה שלהם חייבת נעל עם טכנולוגיה דומה.

הדגם הראשון שקיבל אויר בגפה העליונה היה ה-נייקי אייר פרשור (Nike Air Pressure), נעל מאסיבית שהגיעה עם התקן דמוי קונדום לניפוח אויר מהחלק האחורי של הנעל. השוס האמיתי הייתה שהנעל הגיעה בתוך קפסולת פלסטיק אטומה עם מכסה בצבע כתום. הקפסולה הייתה גימיק מעולה שהפך את הנעל לחלומו הרטוב של כל טינייג'ר. עכשיו היה צריך רק לבחור את האתלט הנכון לשווק את הנעל החדשה.

האדמירל

בדראפט 1987 נבחר אחד הפרוספקטים הכי לא שגרתיים בתולדות ה-NBA. דיוויד רובינסון היה סנטר בגובה 2.16 שנראה כאילו הונדס במעבדה לייצור גיבורי-על. מסוג האנשים שברור לך שנולדו להיות אתלטים. העניין שרובינסון בכלל לא שיחק כדורסל עד לשנה האחרונה שלו בתיכון, ועקב כך לא היה שם מוכר בקרב סקואטרים של מכללות. בסיום לימודי התיכון הוא נרשם בכלל ללימודי מתמטיקה באקדמיה הימית של ארצות הברית. למי שלא מכיר מדובר במוסד אקדמי שמכשיר קצינים לצי הנחתים האמריקני. רק תוך כדי השטת ספינות טילים ופיתרון של משוואות דיפרנציאליות הוא התחיל לשחק כדורסל באופן מסודר דרך הקבוצה של האקדמיה.

בליגת המכללות לקח לרובינסון שנתיים לפרוץ קדימה, אולם בסופן הוא נבחר פעמיים לחמישיית העונה וזכה בתואר שחקן השנה במכללות. בסיום הלימודים רובינסון החליט לחשב מסלול מחדש וללכת על קריירה של שחקן כדורסל מקצועני. בדראפט 1987 סן-אנטוניו ספרס בחרה את רובינסון במקום הראשון, אבל הוא לא יכל להצטרף מאחר ונשארו לו עוד שנתיים של שירות צבאי בצי האמריקני. רק בעונת 1989/90 רובינסון הצטרף לקבוצה ומיד שדרג אותה מ-21 נצחונות בעונה הקודמת ל-56. הוא גם סחב אותה לחצי גמר פלייאוף המערב וסיים את העונה עם תואר רוקי השנה. התצוגות המרשימות של רובינסון וההיסטוריה הצבאית שלו בצי, הקנו לו את תואר האדמירל שילווה אותו עד סוף הקריירה. האדמירל שיחק בעונתו הראשונה עם הנייקי אייר פרשור ולקראת עונתו השנייה ב-NBA הגיע הזמן לדגם הבא בסדרה.

Flight vs Force

בתחילת שנות התשעים לנייקי הייתה חלוקה ברורה בין סדרת Flight ששייכת לגארדים מהירים וזריזים כמו מייקל ג'ורדן ו-סקוטי פיפן לנעלי Force שייכים לביגמנים כוחניים ודומיננטיים כמו צ'ארלס בארקלי. זה היה ברור שהנעל החדשה של גוש השרירים שנקרא דיוויד רובינסון תהיה תחת קטגוריית Force. המעצב שנבחר לנעל הוא ברוס קילגור שזכור לנו מה-אייר פורס 1. ההשראה של קילגור הגיעה מעולם מגפי הסקי הגבוהות וקצת מה-נייקי אייר מאג שהופיעה בסרט בחזרה לעתיד 2 שיצא ב-1989. הוא רצה נעל גבוהה ומאסיבית שתעניק טונות של תמיכה ויציבות לסנטר הצעיר.

מערכת אויר תלת ראשית

מבחינה עיצובית קילגור המשיך את הקו של האייר פרשור עם מקצה של שיפורים טכנולוגיים. בחלק האחורי הוצבה כרית אויר לשיכוך, אבל נוספה כרית אויר גם בחלק הקדמי של הפורפוט. הפעם לא היה צריך התקן חיצוני כדי לנפח את האויר בגפה, אלא המשאבה הושתלה בצד החיצוני שקרוב לעקב. לטכנולוגיה החדשה נייקי קראה אייר פיט (Air Fit) והיא כללה גם שסתום לשחרור האויר בלחיצה אחת שמוקם בחלק האחורי של העקב. שתי כריות האויר בסוליה ומערכת האייר פיט בגפה, יצרו נעל אחת ששילבה בתוכה לא פחות משלוש מערכות אויר. המעטפת המשולשת הפכה אותה לנעל המתקדמת ביותר עד לאותה תקופה.

קילגור לא הסתפק בעובדה שהנעל קיבלה את הנוכחות שלה מהנפח העצום שהיא תפסה בחלל. הוא בחר להבליט את בועת האויר בסוליה ואת הכיתוב Force על הלשון בצהוב זרחני (Volt), על הדרך הוא פיזר בסוליה עוד קצת שליכט בצבע שחור לאפקט תלת מימדי. באיילטס ובלוגו Nike Air שמוקם בחלק האחורי הוא הוסיף נגיעות עדינות של טורקיז. לימים הקולורווי הזה יהפוך לאיקוני בעצמו וישפיע על עיצובים שיגיעו אחריו כמו ה-Jordan Legacy 321 וה-LeBron 17.

מחיר אסטרונומי

ב-1991 הנעל הושקה רשמית במחיר אסטרונומי יחסית לאותה תקופה של 175$ (שווה ערך ל-330$ בשנת 2020). היא קיבלה את השם Command Force כאזכור לעברו הצבאי של רובינסון, וצורף אליה תגית עם התמונה שלו. מסע הפרסום לנעל נקרא Mister Robinson's Neighborhood. השם נלקח מפרודיה של אדי מרפי מ-1984 בתוכנית Saturday Night Live על תוכנית ילדים מפורסמת בשם Mister Rogers' Neighborhood.

בילי הויל

בדומה למסלול שעברו דגמים כמו ה-אייר ג'ורדן 4 או ה-אייר ג'ורדן 5 גם ה-Nike Air Command Force זכתה למעמד איקוני בעקבות אזכור בתרבות הפופולארית. זה קרה ב-1992 עם אחד מסרטי הכדורסל המצליחים ביותר ביותר בכל הזמנים, White Man Can't Jump בכיכובם של ווסלי סנייפס ו-וודי הארלסון. מלבד העובדה שתרגום השם של הסרט לעברית הוא בדיחה (גברים לבנים אינם יכולים), הוא מלא בשלל אזכורים של קלאסיקות ניינטיז מטורפות כמו ה-אייר ג'ורדן 6, וה-ריבוק פאמפ אומני לייט.

הארלסון משחק את הדמות של בילי הויל (Billy Hoyle) כדורסלן עבר נכלולי שמתפרס מהתערבויות עם שחקנים שחורים על כדורסל רחוב. כל השחקנים בטוחים שהעובדה שהוא לבן הופכת אותו לשחקן פחות טוב, שזו תפיסה טיפה גזענית אם כי נכונה. מיותר לציין שהויל מנצח את כולם עם ה-Nike Air Command Force. הנעל הפכה להיות כל כך מזוהה איתו, שהקולורווי שלה קיבל את השם Billy Hoyle, וזה נשאר הכינוי שלה בקרב סניקרהדס עד היום.

עוד אזכור איקוני של הנעל היה של ג'ים קארי בתוכנית In Living Color. בקטע המדובר קארי לועג ל-ונילה אייס ומשנה את המילים של הלהיט שלו Ice Ice Baby ל-White White Baby כאשר הוא נועל את ה-Nike Air Command Force.

הדגם האחרון בסדרה

משנת 1991 ה-Nike Air Command Force חזרה במהדורת רטרו רק פעם אחת (2014). מי שעוקב אחרי חברה כמו נייקי יודע שזו התנהלות מאוד לא אופיינית. בדרך כלל דגמים מוכרים ואהובים חוזרים שוב ושוב באינסוף מהדורות ושיתופי פעולה מיוחדים. זו רק פרשנות שלי, אבל אני חושב שנייקי לא גאה כל כך בעובדה שבנקודה מסויימת בהיסטוריה היא פשוט גנבה טכנולוגיה מחברה אחרת, ולכן היא מעדיפה לא להזכיר את זה יותר מדי. העובדה שהיא הוציאה כמה פעמים דגמים מאוד דומים, רק בלי מערכת האייר-פיט, אולי מעידה על כך בצורה הטובה ביותר. למרות זאת הדגם המקורי כן יצא בעוד קולורווייז כמו ה-University Red וה-Ultramarine.

בשנת 1992 יצא הדגם השלישי והאחרון הסדרה, ה-Nike Air Command Force 180. השיפור הגדול בנעל החדשה הייתה כרית אויר גדולה יותר שניתן לראות מזוית של 180 מעלות (בדומה ל-אייר מקס 180) ושסתום לשחרור האויר בחלק החיצוני במקום בחלק האחורי. הנעל יצאה בצבעים של הספרס באותה תקופה, לבן, שחור וסוג של טורקיז (Emerald). הגיע איתה בקופסא עלון צבעוני מלא בסרטוטים והסברים על הטכנולוגיה החדשה ופוסטר ענק של דיוויד רובינסון אם היו הופכים אותו לצד השני.

התגלמות של תקופה

כאשר מביטים בנעליים דקיקות וקלילות כמו ה-קיירי או ה-הארדן, זה כמעט בלתי ניתפס לחשוב שמפלצת כמו ה-Nike Air Command Force נועדה במקור לשמש כנעל כדורסל. יחד עם זאת אני חושב שמדובר בלא פחות מיצירת אומנות, פסגה עיצובית שמסמלת תקופה שבה הכל היה גדול מהחיים, תקופה שבה הכדורסל היה עדיין משחק פיזי וקשוח, תקופה שבה הייתה סימביוזה מושלמת בין חדשנות טכנולוגית לראוותנות מוגזמת. אז נעליים באמת היו החלק המרכזי והחשוב ביותר בהופעה שלך ואין נעל שעושה את זה טוב יותר מזו של האדמירל.