הרבה לפני קניה ווסט וקצת לפני הפריצה הגדולה של נייקי, אדידס הייתה השם הכי לוהט בעולם הסניקרס. היא שלטה במגרשי הכדורסל אבל בעיקר בתרבות הרחוב. בין אם היית רקדן ברייקדאנס, סטודנטית בקולומביה או סתם נער בבית הספר, כולם רצו להיראות עם שלושה פסים על הרגל. אפילו מייקל ג'ורדן חלם לחתום באדידס ולבסוף נאלץ להתפשר על נייקי. בשיאו של תור הזהב של החברה, אדידס הוציאה את אחת מהפסגות העיצוביות הגדולות ביותר בהיסטוריה שלה, ה-אדידס רייבלרי.

אדידס רייבלרי

התחרות גוברת

בשנת 1982 נייקי הוציאה את ה-אייר פורס 1. זו הייתה נעל הכדורסל הראשונה בהיסטוריה עם כרית אויר בסוליה. האייר פורס הפכה את נייקי לאיום ממשי בעולם הסניקרס. לא עוד חברה קטנה שמתמחה בריצה, אלא מותג עם שאיפות גדולות שרוצה להשתלט על ענפי ספורט נוספים. האיום אפילו התחזק כאשר נייקי החתימה ב-1984 את מייקל ג'ורדן על חוזה בשווי 7 מליון דולר לחמש שנים, ונתנה לו ליין חדש של נעליים על שמו. אדידס ראתה את התחרות הגוברת מצד נייקי והיא לא התכוונה לוותר. המטרה הייתה לצאת עם נעל כדורסל גדולה שתיוצג על ידי כוכב גדולה משלה.

הכוכב הבא

קבוצת המכללות החזקה ביותר בארצות הברית בתחילת שנות השמונים הייתה שייכת למכללת ג'ורג'טאון. הכוכב הגדול ביותר שלה היה הסנטר פטריק יואינג. כזכור, את סל הניצחון המפורסם שלו ב-1982 מייקל ג'ורדן קלע נגד ג'ורג'טאון של פטריק יואניג. למרות ההפסד הצורם, ב-1984 יואינג הצליח הביא למכללה תואר אליפות ראשון. זה היה בניצחון בגמר על אוניברסיטת יוסטון של האקים אולאג'ואן. בדראפט 1985 יואינג נבחר כצפוי ראשון על ידי ה-ניו-יורק ניקס. אדידס מייד הבינה שיואינג הוא המייקל ג'ורדן שלה, הוא הכוכב הבא של הליגה ולכן החתימה אותו על חוזה עבור מיליון דולר לשנה.

מייד אין פראנס

האדידס רייבלרי לא נוצרה יש מאיין. היא נשענה בכבדות על דגמים מוצלחים קודמים כמו ה-אדידס טופ-טן מ-1979 וה-אדידס פורום (תתפלאי…) מ-1983. הייחוד של הדגמים האלו היה עור נושם וסוליית EVA קלילה ורכה לספיגת זעזועים. באדידס רייבלרי איכות החומרים אפילו עלתה, העור היה עבה יותר ועם זאת סופר איכותי ורך כמו חמאה. הסולייה עובתה כדי לרכך עוד יותר זעזועים, והקיפה אותה טבעת TPU לתמיכה וחיזוק. בנוסף, רוב הנעליים אדידס יוצרו באותה תקופה בטייוואן, האדידס רייבלרי יוצרה בצרפת והיא גם הקפידה להתגאות בזה על התווית.

עמידות עד היום

הקולורווי שנבחר לדגם הראשון הוא לבן, כחול וכתום, שהם כמובן הצבעים של הניו-יורק ניקס. עם השנים זה גם יהפוך לקולורווי המפורסם והמזוהה ביותר עם הרייבלרי. בנוסף על הלשון נוספה תוית עם לוגו שאדידס יצרה במיוחד עבור פטריק יואינג. הלוגו גם הופיע על המיני חוברת שצורפה לנעל ובה הסברים על החידושים הטכנולוגים שבה. עד היום מסתובבים להם ברחבי העולם מהדורות מקוריות של הרייבלרי מ-1986, והעדויות מדווחות שהנעל כל כך איכותית, שאין בעיה ללכת איתה מבלי לפחד שהיא תתפרק.

פטריק יואינג סיים עונה ראשונה נהדרת עם ממוצעים של 20 נק', 9 ריבאונדים ו-2 חסימות למשחק. הוא גם זכה בתואר רוקי השנה ומימש את התקוות הגדולות שהיו ממנו להיות כוכב בליגה הטובה בעולם. הרייבלרי הפכה להיות מזוהה עם הכישרון הצעיר, ומייד הפכה לכוכבת גדולה במגרשי הרחוב ברחבי המדינה. הגירסה הנמוכה שלה זכתה להצלחה גדולה גם מחוץ למגרשי הכדורסל.

הרייבלרי יצאה גם שנה לאחר מכן, אולם ב-1988 יואניג החליט לא להמשיך את החוזה מול אדידס ולהפוך לשחקן ה-NBA הראשון שמקים חברה תחת השם שלו – יואינג את'לטיקס.

כבר לא נעל מדף

האדידס רייבלי הייתה מופת של איכות וסמל לתקופה שבה התחרות הגוברת בין חברות הספורט הגיעה לשיאים חדשים. תקופה שבה כישרונות חדשים התחילו לקבל חוזים שמנים ונעליים שיוצרו במיוחד עבורם. החברות הגדולות הבינו שזה לא מספיק להחתים כוכבים ולתת להם לשחק עם נעל מדף, צריך שהנעל תהיה מזוהה איתם, שהציבור ירצה ללכת עם הנעל הספציפית שלהם. ה-אייר ג'ורדן 1 עשתה את זה לראשונה ב-1985, הרייבלרי רכבה על ההצלחה שלה והתעלתה עליה מבחינת איכות. מי יודע מה היה קורה עם יואינג היה ממשיך עם אדידס…