דווקא בתקופה שסוגדת לרטרו, בתקופה שבה המכירות של ה-סטן סמית' וה-סופרסטאר שוברות שיאים, צצה לה לפתע ה-אדידס NMD. סניקר במראה עתידני שהייתה הפופולארית ביותר בשנת 2016, השנייה ב-2017, ותסיים את 2018 כאחת הנעליים המבוקשות ביותר בשוק. אז מה סוד הקסם שלה והאם היא באמת כל כך רחוקה מהקלאסיקות הגדולות?
כאשר מנסים לנתח את ההצלחה של ה-אדידס NMD חשוב לזכור שאדידס הוא תאגיד גרמני, כלומר הוא לא משאיר דבר ליד המקרה. אדי דאסלר לא שילם למעצבת צעירה 15 דולר כדי שתיצור את סמל שלושת הפסים. הלוגו המקורי הכיל שני פסים, אולם לאחר הפיצול המפורסם של האחים דאסלר, אדי רצה סמל שיזהו מרחוק. הוא התחיל לעשות ניסויים עם שלושה פסים, ארבעה פסים וחמישה פסים, עד שהגיע למסקנה ששלושה פסים היא הכמות המדויקת כדי שייזהו מרחוק שמדובר בנעל של אדידס. הדוגמה מראה שאצל אדידס אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ותסמכו על זה שגם אם היא תציג נעל חדשה, המוח שלכם יזהה אותה כמשהו מוכר.
אז למה זה מרגיש מוכר?
האדידס NMD שואבת את המראה שלה מקלאסיקות של החברה משנות השמונים. שתי הלבנים האיקוניות בין המידסול לאפר לקוחות מהאדידס מיקרו פייסר (Micro Pacer), ה-בוסטון סופר (Boston Super) ו-הרייזינג סטאר (Rising Star), כולן נעלי ריצה של אדידס משנת 1984. גם אם לא שמתם לב אליו, השפם האחורי לקוח מקלאסיקות כמו הסטן סמית' והסופרסטאר. אבל היופי האמיתי שלה הוא שילוב בין ישן וחדש, של קלאסיקה עם מודרניות ושל עיצוב מינימליסטי וטכנולוגיה חדשנית.
סוליית הבוסט (Boost) האהובה לקוחה מה-אדידס אנרג'י בוסט (Energy Boost), נעל הריצה הראשונה שהציגה את הטכנולוגייה פורצת הדרך ב-2013. מאז שאדידס הציגה את טכנולוגיות הבוסט לעולם היא צוברת תאוצה והחברה מרבה לשלב אותה בדגמי עבר קלאסים ובדגמים חדשים כמו ה-אדידס אולטרה בוסט הפופולארית. יש ב-אדידס NMD כל כך הרבה מוטיבים קלאסיים, שבכלל לא היה צורך להבליט את שלושת הפסים, וברוב הדגמים הם נבלעים בקולורווי של הנעל.
נעל לנוודים
אבל הנעל הזו היא לא רק מופת של עיצוב, היא יושבת בדיוק בתפר שבין נעל ביצועים מקצועית לקז'ואל. השם שלה – NMD, מגיע מהמילה Nomad, כלומר נווד. זו נעל לשיטוטים ברחובות, לסביבה אורבנית, נעל שהונדסה כדי להיות נוחה בטירוף ועדיין מספיק מינימליסטית כדי שתוכל להתאים לכל לבוש. שתי הלבנים במידסול לא שולבו רק ליופי או לצרכים נוסטלגיים, מאחר ולנעל הזו אין ריפוד פנימי או חיזוקים, הן נועדו לספק מבנה ויציבות בזמן תנועה.
השפם בעקב אולי נראה מגניב, אבל הוא נועד לספק תמיכה, וההאוטסול מחוררת כדי לתת לכדוריות הבוסט לנוע בחופשיות, על מנת שהסוליה תחזיר בעוצמה את האנרגיה שכף הרגל השקיעה. לבסוף, האפר הוא מפריימניט (Primeknit), פסגת הטכנולוגייה של אדידס מבחינת שימוש בבדים קלילים, נושמים וגמישים. כלומר הנעל היא שילוב של קלאסיקות לייפסטייל, נעלי ריצה מקצועיות וטכנולוגיה מתקדמת.
7850$ לזוג
כל הטכנולוגיה והעיצוב שבעולם לא יספיקו אם לנעל אין שיווק חכם. אדידס השיקה אותה לראשונה בעיר ניו-יורק במחיר לא מבוטל של 170$. לאחר מכן היא המשיכה לאוסטרליה ומהר מאוד הפכה למצרך נדיר ומבוקש גם שם. רק כאשר השמועה התפזרה לה בכל העולם דרך סניקרהדס, סלבס ומגזיני אופנה, הנעל הגיע לאירופה ואסיה. בכל אותו זמן אדידס שלטה על ההיצע והוציאה את הנעל בכמויות מדודות ובמהדורות מוגבלות, המטרה הייתה שהטלפונים של חנויות הנעליים לא יפסיקו לצלצל, שהתורים לא יגמרו ושאנשים יזכרו בתודעה שהמצרך שהכי קשה להשיג בשוק הוא אדידס NMD. רק כאשר הביקוש לנעל היה בשיא, כשהמחיר שלה הגיע לאלפי דולרים לזוג, החברה התחילה לשחרר נעליים גם לקהל הרחב.
לא לקחת מהארכיון
לאיש שאחראי על ההצלחה העצומה שנקראת NMD קוראים ניק גלוואי (Nic Galway), סגן הנשיא לעיצוב באדידס שאחראי גם על סדרת ה-ייזי (Yeezy) של קניה ווסט ועל הקאמבק הענק של ה-סופרסטאר ו-הגזל. הוא בעצם ברא עולם שנקרא NMD ומורכב ממהנדסים, מעצבים ויחסי ציבור. בעבודה משותפת הם החדירו לתרבות הפופולארית את החזון שנקרא NMD. גלוואי ביקש מהמעצבים לא לקחת מהארכיון של החברה דגמים מצליחים ולשפר אותם, אלא להיזכר מה הם אוהבים באותם דגמים, מה נשאר להם בזיכרון ומתוך זה ליצור משהו חדש. המעצבים יצרו דגם בסיסי שהוא כמו בד קנבס חלק, שאפשר לעצב אותו בצבעים, הדפסים וטקסטורות שונות. בפועל כבר מעל 150 קולרוויז יצאו בזמן יחסית מאוד קצר (בלי להזכיר מהדורות מיוחדות או שיתופי פעולה עם מעצבים), שמאפשרים לכל אחד להתחבר ל-NMD דרך הצבע והעיצוב שלו.
משפחה מרובת סניקרס
היום NMD היא כבר משפחה אחת גדולה. היא כוללת את הדגמים הקלאסיים R1 וה-R2, את ה-CS (סניקר שנראית כמו גרב City sock) והממשיכות שלה הן ה-CS1 וה-CS2. בנוסף הסדרה כוללת את ה-R (סניקר לריצה RACER), ה-XR (עמידה לרטיבות עם תמיכה נוספת), ה-TRAIL (סניקר לריצת שטח) וה-STLT שאין לי מושג מה זה אומר… האם יש הבדלים בינהן? כנראה שכן, האם יש יכולת בכלל לעקוב ולהבין את ההתפתחות המטאורית של השושלת הזו… לא ממש. אבל זה לא משנה, ה-NMD הוא עולם שממשיך לגדול ולהתפתח, וגם אם ההייפ סביבה ירד בשנה האחרונה, היא עדיין פופולארית בטירוף וכאן כדי להישאר.
נוסטלגיה ורטרו זה נחמד, אבל באדידס הבינו שצריך לתת פיתרון גם להווה, נעל שתדבר עם התרבות העדכנית, שתתאים ללבוש שהולך היום, שתהיה מינימליסטית, פונקציונלית, נוחה, קלילה, חכמה, מצטלמת טוב באינסטגרם, שונה מכל מה שקורה בשוק ועל זמנית. כרגע אני פליפ-פלופ לגביה, לא חובב כל כך את הסילואטים של אדידס שתמיד החרתום שלהם פונה למעלה, זה הופך את כל מי שנועל אדידס לדמות מהקטקטים, אבל עם הזמן אני מתחיל להתרגל למראה ולשנות את דעתי. בדבר אחד אני בטוח, אדידס NMD היא ההווה, היא הנעל שיקמבקו אותה בעוד 30 שנה והורים יספרו בהתלהבות לילדים שזאת הייתה הנעל שלהם בתיכון, או הנעל שהם לא יכלו להרשות לעצמם.
