בשנת 1987 כבר הייתה תרבות סניקרס עשירה, ה-אדידס סופרסטאר, ה–פומה קלייד וה–ריבוק פריסטייל כיכבו ברחובות, אבל למרות זאת אף אחד לא היה מוכן למהלומה שתנחית נייקי על כולם עם האייר מקס 1. הנעל הראשונה שהציגה כרית אויר גלויה שוגרה לעולם כמו טיל טומהוק ונחתה כמו פצצת אטום. האייר מקס הראשונה לא הייתה דומה לשום דבר שהיה לפניה, וגם אחרי יותר משלושים שנה, היא עדיין נחשבת לנעל מהפכנית ופורצת דרך.

אייר מקס 1: נעל ששוגרה כמו טיל טומהוק ונחתה כמו פצצת אטום

לאונרדו דה-וינצ'י של עולם הסניקרס

אי אפשר להתחיל לדבר על סניקרס, מבלי להזכיר את סדרת האייר מקס, ואי אפשר לדבר על סדרת האייר מקס מבלי להזכיר את טינקר הטפילד, שנחשב בצדק ללאונרדו דה-וינצ'י של עולם הסניקרס. הטפילד הוא אדריכל שגוייס לנייקי בשנת 1981 כדי לתכנן משרדים וחנויות. בשנת 1985 נערכה תחרות עיצוב נעליים בחברה, הטפילד השתתף בה וזכה במקום הראשון, מייד לאחר מכן הוא קיבל הצעה לעבור למחלקת עיצוב נעליים. הרעיון לקחת עקרונות מעולם האדריכלות וליישם אותם בעיצוב סניקרס ריגש אותו מאוד, ולכן הוא לקח את התפקיד. 

שטן בלב פריז

במרכזה של פריז האלגנטית והמעודנת נמצא מפלצת גרוטסקית ותעשייתית בת עשר קומות. מדובר במרכז ג'ורג' פומפידו – מוזיאון וספרייה ששוכנים בתוך מבנה שהתשתיות הפנימיות שלו כמו מוליכי מים, תעלות חשמל, ניקוז ביוב, צינורות גז ושרוולי אוויר הם חיצוניים וגלויים לכולם. בנוסף, התשתיות צבועות בצבעים עזים כמו אדום, צהוב, כחול וירוק.

על המבנה הפרובוקטיבי אחראים האדריכלים רנצו פיאנו, ריצ'רד רוג'רס ו-ג'יינפרנקו פרנצ'יני. המבנה הושלם בשנת 1977 ואם ננסח זאת בעדינות, התגובה הראשונה של תושבי פריז למבנה הייתה לרצות להעלות אותו באש. רק אחרי יותר מארבעים שנה, אפשר להגיד שהיחס התעדן ליחסי לאהבה-שנאה.

הטפילד הגיע לחופשה קצרה בפריז, ויחסי אהבה-שנאה זה בדיוק מה שהוא הרגיש אחרי התבוננות עמוקה במבנה. אתה יכול לאהוב אותו, אתה יכול לשנוא אותו, אבל אתה לא יכול להישאר אדיש (משפט שיהפוך למוטו שלו לאורך כל הקריירה). בנוסף, הוא אהב מאוד את הקונספט שבו חשפו את התשתית הפנימית כדי לראות כיצד המבנה בנוי, הוא חזר למטה החברה באורגון עם שני הרעיונות האלו.

מדען מטורף

באותה תקופה לנייקי כבר היה אוויר בתור הנעליים, הרעיון של אוויר בתור סוליה הגיח לראשונה בשנת 1977 כאשר מדען מטורף מנאס"א בשם פרנק רודי, נפגש עם מנכ"ל נייקי פיל נייט והסביר לו שהוא פיתח שיטה פורצת דרך להזריק אוויר דחוס לתוך בועה. הוא חשב שזה יכול לעזור לרצים אם תהיה להם נעל רכה וקלה שתגיב טוב יותר למסלול. למעשה ה-נייקי טיילווינד (Tailwind) שיצאה בשנת 1978, הייתה הנעל הראשונה שכללה אוויר דחוס בתוך סוליית קצף.

הטפילד האמין שכל מעצב צריך להשתמש בחוויות שהוא צבר בחיים כדי לתת לעיצוב חותמת אישית. הוא קיבל משימה לעצב נעל עם כמות אוויר גדולה פי שלושה מהנייקי טיילווינד, ומכאן הגיע השם של הטנולוגיה מקס – כלומר Maximum. הוא נזכר בעקרונות של מרכז ג'ורג' פומפידו, וחשב לעצמו שנייקי כל כך מתאמצת להסביר לכולם מה זה אוויר בסוליה, אז למה שלא פשוט תראה איך נראה אוויר בסוליה?

הוא סירטט נעל ריצה שיש בה חלונית שניתן לראות דרכה את בועת האוויר. המטרה של החלונית היא לא רק ויזואלית, אלא יש לה ממש תפקיד פונקציונלי. כאשר דורכים על הנעל, הבועה מתרחבת לתוך השטח החשוף ומאפשרת ריכוך נוסף. הטפילד הציג את הרעיון להנהלה הבכירה והתגובות שהוא קיבל היו נוראיות.

נראה כמו קרע בסוליה

לא רק שהמנהלים בנייקי לא אהבו את הרעיון החדש, הם רצו לפטר את הטפילד בטענה שהוא פרובוקטור שהלך רחוק מדי. הם פחדו שהבועה תתפוצץ, שהאוויר יברח ושנייקי תאלץ להתמודד עם אלפי תלונות של צרכנים. היום אוויר בסוליה זה דבר טריוויאלי, אבל בסמפל הראשוני החלונית נראתה יותר כמו קרע בסולייה, ובהחלט אפשר להבין את החשש שלהם.

המזל של הטפילד היה שראש מערך הפיתוח, דיוויד פורלנד (David Forland), תמך בו והצליח לשכנע את ההנהלה להמשיך את הפרויקט. העניין הוא שלהטפילד בועת אוויר גלויה לא הספיקה, הוא רצה נעל שתמשוך תשומת לב, שתסובב מבטים ברחוב. את הדגם הראשון הוא עיצב בצבע אדום עז, שהיה מאוד לא אופייני לנעלי ריצה באותה תקופה.

הדגם בצבע אדום הוא זה שכיכב בקמפיין הפרסומי של החברה. כדי להעצים את החידוש וליצור אימג' עוצמתי ואייקוני, מודעת הפרסום הציגה אלומת אור אלוהית שחדרה דרך בועת האויר. בנוסף, באותה שנה נייקי רצתה לייצר הד תקשורתי גדול, היא החליטה להוציא ביחד עם האייר מקס 1 סדרה של סניקרס שיהפכו עם השנים לקלאסיקות בזכות עצמן כמו ה-אייר טריינר 1, האייר סוק, האייר רבולושן ו-האייר ספארי.

הכי יקרה, הכי נוחה

האייר מקס 1 הדהימה את עולם הסניקרס, היא בעטה בתפיסות שהיו מקובעת במשך שנים בעולם עיצוב הנעליים. היא הייתה חדשנית, מהפכנית, אגרסיבית, עדינה, צעקנית, שנויה במחלוקת וסביבה ראשים ברחובות. זו הנעל שעזרה לנייקי לפתוח פער עצום מהמתחרות שלה, והפכה אותה לתאגיד המפלצתי שהיא היום. זו הנעל שהתחילה את הסדרה המפוארת ביותר בעולם הסניקרס, סדרה שכוללת נעליים אייקוניות כמו ה-אייר מקס 90 ו-האייר מקס 95 שעד היום נמכרו במיליארדי דולרים.

האייר מקס הראשונה הוכיחה שנייקי היא חברה שקודם כל מנסה להעניק פתרונות טכנולוגיים לרצים, אבל יודעת לעשות את זה מגניב. היא משקיעה בפיתוח וחדשנות, ומייצרת נעליים עבור אתלטים מקצועיים שמתאימות גם לרחוב ולבית הספר. כשהנעל הזו יצאה, כולם רצו אייר מקס, זו הייתה הנעל שסיבבה הרבה ראשים, היא הייתה כי יקרה, הכי יפה והכי נוחה. עד היום סדרת האייר מקס היא חוד החנית של נייקי, ומה שמושך אליה כל כך הרבה אנשים.