חרא קטן, חזיר, ליצן, ביוב, אשפה, ילד זין, זה כבר הפך לקלישאה, עוד פוסט שיוצא נגד ״ילד בן 5״ שמוכר אייר ג׳ורדן 1 ב-1200 שקל. נראה שבשבועות האחרונים אין דבר שמעורר יותר בוץ ורפש מאשר פוסטים של מכירה. מעבר לתזכורת שהאינטרנט יכול להיות המקום הכי מופלא בעולם ובור של חרא באותו הזמן, האם הזעם שמופנה נגד אותם פוסטים מוגזם ומיותר, או שבאמת ילדים הורסים את שוק הריסייל?
האם באמת ילדים הורסים את שוק הריסייל?
שוק הסניקרס של היום מזכיר את השינויים שעברו על שוק הדיור בתל אביב. פעם שכונות כמו פלורנטין או נווה צדק היו צנועות, זולות ומלאות בסטודנטים ואנשי רוח שהפכו אותן לקסומות ושוקקות חיים. עם הזמן נוברישים ובעלי הון קנו בהן כל חלקה טובה. היום פלורנטין מלאה בפרויקטים של מגורי יוקרה, נווה צדק מפורסמת בזכות המגדל המפלצתי שצמח בה. זה אולי מסריח, אבל זה דרכו של עולם.
גם שוק הסניקרס היה מורכב פעם מתתי-תרבויות ומקהילות אנדרגאונד קטנות. חברה שהיו נוסעים למרחקים ומחכים שעות מחוץ לחנויות כדי להשיג את הריליסים החדשים ביותר. עם המעבר לאונליין סניקרס הפכו למיינסטרים, יש פחות קאמפים מחוץ לחנויות ובנוסף דור חדש נכנס לתמונה. במקום לקנות זוג אחד בחנות בוטיק, בחור צעיר יכול עם בוט אחד לקנות עשרה זוגות ולעשות פליפ על כולן בלי לצאת מהבית. מה שהיה אירוע אקסקלוסיבי עם רשימת מוזמנים מצומצמת, הפך לפסטיבל בומבומלה, ואין פלא שיש סניקרהדס שמסרבים לקבל את זה.
מלחמת עולם בין דורית
הכניסה של דור חדש לעולם הסניקרס הביאה להתנגשות הרבה יותר גדולה מעוד ויכוח סביב פוסט של מכירה. זו מלחמה בין תפיסות עולם, בעיקר בין סניקרהדס שרואים את עצמם כדור המייסד לבין הייפביסטים, ילדים שעוד לא נולדו כאשר יצאה האייר מקס 90. כאלו שמתעניינים יותר במחיר הריסייל ופחות בהיסטוריה או בסיפור של הנעל. הטענה הגדולה נגדם היא שהם מבקשים למכור נעל מבוקשת, ברווח שממן להם מקסימום חציל בפיתה.
הבעיה שהילדים האלו לא באמת רוצים את הנעליים, הם באים עם מלא חברים, עושים קמפינג מחוץ לחנויות, מחסלים את כל המלאי ואז מציפים את הקבוצות עם מחירים הזויים… בסדר, אני מאלה שמוכנים לשלם קצת יותר כדי לא לעמוד בהשקות… אבל בסופו של יום יש הרבה נעליים שאין לי (לנעול!) שאני מאד רוצה ורציתי, בגלל שהחברה האלה פשוט לא אפשרו לי לרכוש מהחנויות… נשאר לי להחליט אם אני רוצה לשלם פרמיה מאד גבוהה בשביל נעל שעלתה במקרה הטוב שני שליש או במקרה הרע, פחות מחצי…יש תקופות שאני ממש מתאכזב מכל הסיפור הזה, מבאס. החברה שבאמת אוהבים נעליים, בקושי משיגים אותן. אבל יותר מזה, אני חושב שכל תרבות הריסייל הרסה את הדיון והיחסים בין אנשים שאוהבים נעליים. אין כמעט שיח, אין כמעט שיתוף אמיתי, אין באמת דיון על תרבות נעליים… כל הקבוצות נהיו קבוצות מכירה. זו לדעתי הבאסה הרציני בכל העניין הזה.
אביעד בריד | סניקרהד
כניסה מאסיבית לתחום שההיצע בו מלכתחילה קטן באופן מכוון, יצר שוק אלים ובלתי צפוי. השקות של קולאבים מיוחדים יצרו תורים ארוכים, רשימות פיקטיביות, דחיפות וקללות, וזה רק בנתניה. באונליין נוצר מצב אבסורד שבו סניקרהדס נרשמים לראפלס רק כדי לקבל את הזכות לשלם כסף עבור מוצר שהם רוצים. במידה והאתרים לא קרסו, רוב הסיכויים שתגיע שוב הודעה שגם הפעם לא זכית בזוג המבוקש. זה מצב די נדיר וכמעט שלא קיים בסקטור אחר. היום כמעט בלתי אפשרי להשיג סניקרס מבוקשות מבלי לשלם ריסייל, וזה מאוד מייאש ומתסכל.
כלכלה חופשית מול אחריות חברתית
שתי קבוצות עיקריות תמיד מככבות בדיונים האלו. הקבוצה הראשונה היא תומכי הכלכלה החופשית. הדת של הקבוצה הזו היא קפיטליזם טהור וספר התורה שלה הוא היצע וביקוש. על פי העקרונות האלו מותר למוכר לבקש כמה שהוא רוצה, גם מיליון שקל על ג׳נרל ריליס של אייר ג׳ורדן 1 מיד, אם משהו מוכן לשלם אז כנראה שזה המחיר הנכון. אם המוכר טעה בתמחור, השוק כבר ידע לתקן. תומכי הגישה הזו לא מבינים את הטענות שיש כלפי מוכרים, הם בכלל לא מבינים למה אנשים טורחים להגיב לפוסטים. המחיר הוא תמיד פונקציה של היצע, ואם השוק מציע הזדמנות, זה טבעי שיהיה מי שירצה לנצל אותה.
יש שתי בעיות מרכזיות בתרבות הסניקרס בארץ, הראשונה היא ילדים שקונים נעליים ולא באמת מתכוונים לנעול אותן, והשנייה היא שאנחנו שכועסים על זה ומנבלים את הפה בפוסטים של המכירה שלהם. זו בעיה במנטליות שלנו כישראלים, אותו דבר בכבישים ובחנויות. חוסר כבוד מוחלט. בגלל המצב הזה אני אישית כבר פחות קונה נייקי וג׳ורדן, בגלל כל ההייפ והבלאגן סביב המותג. אני קונה מותגים אחרים שאין סביבם רעש וניתן להשיג במחירים טובים.
עוז חיון | סניקרהד
נאיבית ומתנשאת
לקבוצה השנייה נקרא אחריות חברתית. היא מדברת במושגים של פרגון לחברי הקהילה או פעולה למען האחר. בקבוצה הזו הבקשה היא למכור נעליים במחיר שקנית אותן אפילו מתחת למחיר הריסייל. המטרה שלה היא לעזור לכל אחד בקבוצה להשיג את הנעל שהוא רוצה. הדגש הוא על קהילתיות, הדדיות ושמירה על קוד ערכי בין סניקרהדס. יש הרואים את הקבוצה כנאיבית, מתיפייפת ואפילו מתנשאת, אבל הם רואים את עצמם כאו.ג׳יז שפועלים למען הקהילה.
החברים בקבוצה הזו יגיבו בעוצמה על פוסטים שהמחיר המבוקש בהם לא תואם את הציפיות שלהם מחברי הקהילה. הם בעד רווח אבל לא חזירי, בעד ריסייל אבל עד סכום מסוים. הם ממש נכנסים לחישובים בכמה הנעל אמורה להימכר. יש כאלה שחושבים שהמחיר צריך להיות תואם למחירים של סטוק אקס, יש כאלה שחושבים שצריך להוריד ממחיר סטוק אקס מיסים, ויש כאלו שאפילו מבקשים שתוריד את מחיר המשלוח, אם הקונה מגיע פיזית למוכר.
יש פה אלמנטים טובים ורעים. מצד אחד הילדים האלו הם דור העתיד של הקהילה. המנהג של לעשות קאמפינג על נעל הוא משהו שקורה בכל העולם, בצורה הרבה יותר קיצונית, ועם הרבה יותר מחשבה על רייסיל כך שאנחנו לא המצאנו את התורה. מצד שני האם כך אנחנו רוצים שדור העתיד יראה? שבמקום לקנות נעליים לעצמו הוא קונה כדי להרוויח? למרות זאת, ללא ריסייל אני לא חושב שהיה בכלל משהו שנקרא תרבות סניקרס, זה מה שהופך סניקרס מסויימות למיוחדות ונדירות. מנקודת המבט שלי בתור ריסלר, אני חושב שזה אולי פוגע באנשים עם אהבה לנעל, אבל מצד שני מפתח את הקהילה ומצרף אליה עוד חברה צעירים, פשוט צריך לחנך אותם טיפה…
סתיו אסור | סניקרהד וריסלר
הטעויות של סטוק אקס
להתעלם מ-סטוק אקס זה קצת כמו להתעלם מהאלפנט פרינט שבחדר. אין מדד משפיע וחשוב יותר בעולם מסטוק אקס. מעבר למספרים עצמם, סטוק אקס בעצם משקלל את מדד ההייפ, כמה הנעל עתידה להיות מבוקשת בשוק הריסייל. פעם המידע הזה היה שווה זהב, הכל כל זב חוטם יכול לראות אותו בכמה הקלקות.
העניין שהוא שגם שירות מתוחכם כמו סטוק אקס לא חף מטעויות. היה לי פעם מורה לסטטיסטיקה שרצה להסביר כמה ממוצע הוא מדד מטעה, אז הוא טען שלו ולאשתו יש בממוצע ביצה אחת. באופן דומה, מחיר מכירה ממוצע בסטוק אקס יכול להיות מושפע ממכירה אחת ממש גבוהה או ממש נמוכה.
מיסי שקר ועמלות נכלוליות
מעבר לכך, סטוק אקס הוא מדד נכון יותר לשוק האמריקאי. בישראל המדינה מוסיפה מיסי שקר ועמלות נכלוליות, יחד עם מחירי המשלוח הגבוהים, מאוד קשה לחשב בכמה הנעל אמורה להימכר. שונאי סטוקאיכס יטענו שמיסים ועמלות נגבים גם ממכירות שמתבצעות בתוך האתר ולכן יש לחשב את הפייאאוט, כלומר למכור את הנעל בסכום שהיה נכנס אם באמת היית מוכר שם את הנעל. זו טענה שחוזרת שוב ושוב בקבוצות, המוכר מכניס לחישוב את עלות המיסים, והקונה לא מוכן לספוג מחיר של נעל שכבר נמצאת בארץ.
אני חושב שלהכליל ״ילדים״ זה שגוי, כי בכל דבר יש הרבה שכן ואולי הרבה שלא, בינינו? אף אחד מאיתנו לא מכיר את כל הילדים בארץ בכל סצנה. אני כן יכול להגיד שילדים היום מתעסקים בלשבת בקאמפים הרבה מאד שעות, ובמהלך כל הקאמפ הם מדברים על הנעליים שיוצאות באותו הדרופ, על נעליים אחרות, או על כמה כסף הם עושים. הם חושבים בדיעבד שהם עשו כסף מכלום, מסך הכל לשבת, אבל הם לא מבינים כמה זמן הם מבזבזים בהתעסקות באינסטגרם, בדיבור בקבוצות ווטסאפ ובלעקוב אחרי עמודי סניקרס. את אותו הזמן הם לגמרי יכלו לנצל על עבודה יותר רצינית לעתיד. הכסף הוא אמנם יחסית קל למאמץ שאתה משקיע, אבל כמות השעות שילדים מתעסקים בזה מונעת מהם ללמוד מקצוע אמיתי שיכניס להם הרבה יותר. האם הילדים הרסו את שוק הריסייל? לא חושב. מי שהרס אותו זה מכס ישראל. המחיר של הריטייל שאנחנו קונים בו, זה מחיר הריסייל לאותם זוגות בחו״ל. הילדים רק הורסים לעצמם, כי בינינו… מי שבאמת אוהב נעליים פשוט יקנה אותן וימשיך הלאה בחיים שלו מבלי לדבר כל היום רק על נעליים.
רן פרננדס | סניקרהד
אלפיים שקל בשנייה
קל מאוד להתנשא על דור הטיקטוק, ילדים שקונים סניקרס כדי להצטלם איתם לסושיאל ואז למכור במחיר מגוכח. בחלק מהמקרים זה נכון, ובחלק זו סתם אתנוצנטריות, חוסר יכולת לקבל שינויים ולהבין שכוחות חדשים נכנסו אל השוק. ריסייל הפכה למילת גנאי אבל זה לא אמור להיות ככה, נכון יש ילדים שהוציאו לתרבות שם רע, אבל אנחנו שוכחים שיש להם היום הזדמנויות שלא היו לנו. בתיכון עבדתי קיץ שלם בגננות, חום יולי אוגוסט, ריח של דיזל וגזם, הרווחתי אלפיים שקל. היום ילד שמשיג אוף ווייט או טראוויס עושה את זה ברבע שנייה, הפיתוי הוא גדול וקשה להאשים אותם על זה.
לא, הילדים לא הורסים את שוק הריסייל. מי שמחליט את מחיר השוק בסופו של דבר זה מי שמשלם על הנעל. אם אנשים יהיו מוכנים לשלם 1200₪ אז זה יהיה המחיר, אם לא קונים אז המחיר יורד. כל הכבוד לילדים שמתאמצים להרוויח כמה מאות שקלים בכמה שעות של לחכות מחוץ לחנות! בסופו של דבר מי שבאמת רוצה את הנעל יתאמץ להשיג אותה. אם ילד בן 15 מחכה בתור יותר זמן ממני, הוא מתאמץ יותר ממני להשיג אותה, ואז ההחלטה היא רק שלו אם להרוויח עלייה כסף או לנעול וליהנות מהנעל.
שבתאי שי-מזרחי | סניקרהד
כולם רודפים אחרי אותה נעל
הטענה הגדולה נגד הדור החדש היא ששום דבר אותנטי לא יכול לצאת מזה. ילדים היום הולכים ליוטיוב ולאינסטוש כדי לדעת איזה נעליים לקנות. סטוק אקס הגיע מתוך מטרה לשמש כמחירון רשמי לעולם הסניקרס אבל היום הוא כבר מכתיב דעה, שירות שאומר לך מה לקנות כדי שתוכל להרוויח כסף. התוצאה היא שלאף אחד אין כבר טעם ייחודי וכולם רודפים אחרי אותה נעל. החברה הותיקים מתעצבנים או גרוע מכך הופכים לאדישים ואז פשוט פורשים.
אני לא חושב שילדים הורסים את שוק הריסייל כי שוק הריסייל הוא לילדים… אני חושב שבכל דבר שנכנס סכומים כאלה של כסף הוא נהרס אוטומטי. המשחק כבר לא כיפי, זה לא כמה נדיר, זה כמה יקר. בנימה אחרת אני חושב ששוק הריסייל בארץ הרס את האפשרות לקהילה בועטת, ילדים מעדיפים 300 ש״ח במקום להרוויח חברים בסצנה, הם מעדיפים לשבת על 200 ש״ח רווח שבועות ולא למכור למישהו שישמח ליהנות מהן. לאחרונה יש גם תופעה קשה של לנסות לעשות ריסייל על דגמים שעוד יושבים בחנויות, אבל זה כבר סתם דבילי ומראה על הבגרות של הסצנה בארץ.
שגיא מיה | סניקרבוקס
האשמות העיקריות
חבל שאין כמעט אצבע מאשימה כלפי החברות הגדולות. הרי במקום שנייקי תוציא חמישים זוגות של אייר ג׳ורדן 1 שאף אחד לא מתכוון לנעול, היא יכולה להוציא יותר זוגות של סניקרס מבוקשות, ואז לאפשר לסניקרהדס ללכת איתן מבלי לשלם ריסייל. העובדה שהיא לא עושה את זה מראה שלא רק שהיא מרוצה מהמצב הקיים, היא מעוניינת לטפח אותו, להוציא יותר מהדורות מוגבלות שיגבירו את ההייפ ויהפכו את המוצרים שלה ליותר מבוקשים. החברה הצעירים בסך הכל מנסים להרוויח כסף מהזדמנות שנוצרה להם, הבעיה היא אלה שעושים את זה בצורה חובבנית, הם אלו שמכתימים את כל התחום.
בסופו של דבר יש פה עסק של מבוגרים שבחלקו מנוהל על ידי ילדים, ולכן אין פלא שקיימים פערים עצומים בין מוכרים לקונים. זה דור אחר שגדל על ערכים אחרים, וקשה לדבר איתו במונחים של הדדיות וקהילתיות. הם פועלים עבור האינטרסים הפרטים שלהם וקשה להאשים אותם על זה. אני מעריך אותם על המוטיבציה לעמוד שעות בתורים ועל היכולת להתפרנס בגיל צעיר, ומצד שני חלקם באמת לא מבינים את הכלכלה שמאחורי הכל, והם לא עושים מספיק מחקר כדי להבין בכמה לתמחר את הסניקרס שהם רוצים למכור.
האנשים שמגיבים בתקיפות לפוסטים של מכירה עושים זה מתוך תחושת שליחות למען הקהילה, העניין שגם אם הם לא היו מגיבים, השוק היה פותר את הבעיה כי הנעל לא הייתה נמכרת (וכן זה אומר שאני נוטה יותר לכיוון של שוק חופשי). התקווה שכמו כל תרבות הסניקרס בארץ, שני הצדדים יאלצו להתבגר, היום אנחנו כבר יודעים לקנות סניקרס, בשלב הבא נדע גם למכור.
- דורסנית או לגיטימית: למה חברת נייקי תובעת את כל העולם?
קל לראות בחברת נייקי את המרשעת הגדולה שתובעת את כל המתחרים, הרי במשך שנים היא מנהלת מלחמה תביעות עם היריבה… Read more: דורסנית או לגיטימית: למה חברת נייקי תובעת את כל העולם? - באנג תרנגול ונעלי שטן: מה עומד מאחורי התעלולים הוויראלים של MSCHFלגבריאל וויילי (Gabriel Whaley) נמאס מאוד פוסט שיווקי בפייסבוק או תמונה סוחטת לייקים באינסטגרם. הוא הבין שהציבור כבר לא יכול… Read more: באנג תרנגול ונעלי שטן: מה עומד מאחורי התעלולים הוויראלים של MSCHF
- קיקו קוסטדינוב: המעצב שהזריק חיים חדשים חברת אסיקסגם אם לא כל הקולקציות נראות בדיוק אותו הדבר, באופנת הגברים מעט מאוד משתנה מעונה לעונה. העיצובים החדשים של המותגים… Read more: קיקו קוסטדינוב: המעצב שהזריק חיים חדשים חברת אסיקס
- קית': מהו סוד ההצלחה הגדול של רוני פייג? | KITHרוני פייג הוא לא מעצב אופנה, למעשה כוח-העל שלו הוא היכולת לייצר הייפ. זה מה שהפך את קית' מחנות צנועה… Read more: קית': מהו סוד ההצלחה הגדול של רוני פייג? | KITH
- פיט פארה: פופ-ארט של סקייטבורד, אמנות ומוזיקה | Parraלא משנה אם מדובר בעיצוב טישרטים, סירטוט, ציור, אנימציה או פיסול, אפשר לזהות מקילומטרים את הסגנון הייחודי של פיט פארה… Read more: פיט פארה: פופ-ארט של סקייטבורד, אמנות ומוזיקה | Parra
- Stüssy: למה שון סטוסי הוא הסנדק של תנועת הסטריט-וור?יש מעט מאוד מותגים בעולם הסטריט-וור שהצליחו לשמור על הרלוונטיות שלהם מעל ארבעים שנה. לייבלים שייסדו את הז'אנר, יצרו עדת… Read more: Stüssy: למה שון סטוסי הוא הסנדק של תנועת הסטריט-וור?
