נעלי דר מרטינס הפכו להיות מזוהות עם שנות התשעים, אבל כבר עוד בשנות השישים הן הפכו לתופעה תרבותית ולהצהרה אופנתית. מתנועת המוד, דרך הPאנק ועד הניו-ווייב, דוקטור מרטינס תמיד אומצו על ידי קהילות אנדרגראונד בעולם האופנה, האמנות והמוזיקה, והיו סמל של אינדיבידואליות והתנגדות לממסד. אבל איך מגפי עבודה שיוצרו עבור מטרה מאוד פונקציונלית, הפכו להיות מזוהות עם דווקא עם מחאה ואינדיבידואליות, ומתי הן זכו להכרה גם בתרבות הפופולרית? הנה כל מה שאתם חייבים לדעת על נעלי Dr. Martens.

נעלי דר מרטינס: מהפאנק והגראנג' למיינסטרים | Dr. Martens

קלאוס מרטינס היה רופא ששירת בצבא הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה. את חופשת השחרור שלו הוא העביר בסקי בהרי האלפים ואז נפצע בקרסול. מרטינס הצליח אומנם להתאושש מהפציעה, אבל המגפיים שהיו באותה תקופה מאוד הכאיבו לו בזמן ההליכה. הוא שאל את עצמו – איך זה יכול להיות שצמיגים של מכונית מאפשרים נסיעה חלקה ונוחה, ואילו נעליים שעשויות מגומי זהה כל כך נוקשות?

לקלאוס היה חבר מתקופת הלימודים באוניברסיטה בשם דר. הרברט פאנק שהיה מהנדס מכונות מוכשר. כאשר מרטינס פנה אליו עם הבעיה שלו, הוא מייד חשב על פיתרון של נעל עם אוויר בסוליה. הרעיון היה ליצור תאי אוויר כלואים בתוך סוליית גומי מולחמת, כדי לאפשר צעידה רכה ונוחה. לאחר שהם הצליחו לייצר אב-טיפוס מוצלח, הנעל עברה לייצור מסחרי בשנת 1947, ושווקה בגרמניה כנעלי נוחות לקהל הנשי.

המעבר של דר מרטינס מגרמניה לאנגליה

משפחת Griggs מייצרת נעליים באנגליה משנת 1901. ביל גריגס היה דור שלישי למשפחה, ובשנת 1959 הוא נתקל במודעת פרסומת של נעל חדשנית שמכילה אוויר בסוליה תחת השם Airwair. גריגס רכש את זכויות ההפצה של הנעל הגרמנית, ערך בה מספר שינויים כמו סולייה כפולה וחוט תפירה צהוב מסביב לגפה העליונה, ושיווק אותה באנגליה תחת הדגם 1460. התוצאה הייתה שילוב בין מסורת אנגלית, סטיייל וטכנולוגיה חדשה.

עד היום הדגם המפורסם ביותר של דוקטור מרטינס הוא 1460 – שזהו בעצם התאריך שבו הנעל הושקה לראשונה – 1.4.1960
עם השנים החוט הצהוב שגריגס הוסיף לנעל, הפך לסימן ההיכר המזוהה ביותר שלה.

בהתחלה הנעל שווקה עבור מעמד הפועלים – עובדי צווארון כחול כמו דוורים, שוטרים ומכונאים. הם אהבו אותה בזכות הפונקציונליות – היא הייתה עמידה, מספיקה קשיחה כדי להגן על כפות הרגליים שלהם בזמן העבודה, אבל גם נוחה להליכה ומותאמת למזג האוויר האנגלי. בשלב הזה דר. מרטינס הפכה להיות חלק מהתלבושת האחידה של מעמד הפועלים במדינה.

המוד ופיט טאונסנד

בשנות השישים פרחה בבריטניה תת-תרבות חדשה בשם מוד (Mod). המודיסטים היו חברה צעירים ממעמד הפועלים, שהתנגדו למוזיקת הרוק-אנד-רול האמריקאית ששלטה במיינסטרים. הם בחרו להקשיב דווקא לג'אז מודרני ובלוז, העריצו אופנה איטלקית ונעלו דר. מרטינס. זו הייתה הפעם הראשונה שהמרטינס הפכו להצהרה אופנתית, נעל שהמטרה שלה הייתה להגיד "פאק יו" לכל מה שהוא לא הם.

להקות כמו ה-קינקס וה-יארדבירדס היו מזוהות עם המוד, אבל ההרכב המוכר ביותר הוא להקת המי (The Who) שהמנהיג והגיטריסט שלה – פיט טאונסנד, היה נוהג לעלות על הבמה באופן קבוע עם ג'ינס וזוג של דר. מרטינס כאות הזדהות עם מעמד הפועלים במדינה.

בסרט טומי שיצא בשנת 1976, הזמר אלטון ג'ון נראה בסצנת השיר Pinball Wizard עם זוג נעלי דר. מרטינס ענקיות

הבאים בתור לאמץ את דר מרטינס היו ה-סקינהדס. לפני שהקבוצה הזו הפכה למזוהה עם נאציזם ופאשיזם, גלוחי הראש קמו כתנועת נגד להיפים של החוף המערבי. הם בזו לילדי הפרחים עם השיער הארוך והבגדים הרחבים, ובחרו ללכת דווקא עם ג'ינסים צמודים, שלייקס ותספורת קצוצה. הם הזדהו עם מהגרים מהודו שהגיעו לאנגליה וחיו בעוני מחפיר. המטרה שלהם הייתה להחזיר את הגאווה למעמד הפועלים, והם עשו את זה באמצעות דר. מרטינס והקשבה למוזיקת סקא ורגאיי ג'מייקנית.

שנות השבעים הביאו את הPאנק למרכז הבמה. הפאנקיסטים קמו כתנועה אנטי-ממסדית ואנטי-אופנתית. בניגוד לתדמית הניהליסטית שלהם, פאנק זה לא רק תספורת מוהוק ופירסינג של סיכות ביטחון, אלא דווקא העצמה של אינדיבידואליות וחופש מחשבתי, משולבת עם אסתטיקה שמתנגדת לכל מה שמוגדר "יפה" בחברה המערבית. הלהקה המזוהה ביותר עם זרם הפאנק היא ה-סקס פיסטולס, וזה היה ברור שנעלי DR Martens יהפכו להיות התלבושת הרשמית של הסולן ג'וני רוטן ושאר חברי הלהקה.

המרטינס משתלטות על סצנות הניו-ווייב והגראנג'

בסוף שנות השבעים הפאנק דעך וסגנונות חדשים כמו סקא, ניו-ווייב ופאנק רגאיי התחילו לצוץ. להקות כמו הקלאש, הספאשלס ו-מאדנס הפכו לפופולריות, כאשר הם שרו על אחדות בין גזעית והעבירו באמצעות השירים מסרים פוליטיים נגד המדיניות הכלכלית הקשוחה של מרגרט טאצ'ר. ג'ו סטראמר, שהיה אייקון אופנה והמנהיג של הקלאש, היה נוהג לעלות לבמה עם מכנסיים צמודים, מעיל עור או ג'קט ג'ינס ודוקטור מרטינס.

בסוף שנות השמונים צברה תאוצה תנועה אלטרנטיבית חדשה בשם גראנג'. להקות כמו מלווינס, מאדהאני ו-סאונדגרדן צמחו בחוף המערבי של ארצות הברית, אחרי שהתחילו לשלב בשירים שלהם מילים שמביעות זעם, עצב, פחד ודיכאון, עם שימוש באירוניה והומור עצמי. הגראנג' הביא את בגדי העבודה של מעמד הפועלים בסיטאל ופורטלנד למרכז הבמה – ג'ינס קרוע, חולצת פלנל ו-נעלי קונברס או דר.מרטינס.

בתחילת שנות התשעים תנועת הגראנג' פשוט התפוצצה, להקות כמו פרל ג'אם, אליס אנד צ'יינס, סטון טמפל פיילוטס וכמובן נירוונה, הפכו להיות הזרם המרכזי. הקליפים שלהן שודרו ללא הפסקה בערוץ MTV והם הכתיבו לטינייג'רים בכל העולם איך להתלבש. חולצות פלנל משובצות ודר מרטינס הפכו להיות התלבושת האחידה בכל בתי הספר, כולל בישראל. דר מרטינס הפכה מהנעל של קבוצות שוליים בחברה – לנעל של כולם.

הכוכבים הגדולים ביותר באותה תקופה נעלו דר מרטינס. בטלוויזה הפופולרית היה אפשר לראות אותן על חבורת בברלי הילס 90210, על הקאסט של חברים, וויל סמית ב-נסיך המדליק מבייל אייר וקלייר דיינס בסדרה אלה הם חיי. כוכבות קולנוע ענקיות כמו ווינונה ריידר, ליב טיילר וקמרון דיאז – כולן הלכו עם מרטינס, וזה מה שהפך אותה לנעל הפופולאריות ביותר בתחילת ואמצע שנות התשעים.

בשלב הזה המפעל המשפחתי בנורת'המפטונשיר כבר לא עמד בדרישה העצומה לנעל, ומשפחת גריגס נאלצה להעביר את הייצור שלה למזרח הרחוק. היום נעלי דוקטור מרטינס מייוצרות בסין, וייטנאם, לאוס ותיאלנד, אבל יש עדיין ליין שמיוצר במפעל המקורי באנגליה, בטכניקה דומה לזו שבה הנעל יוצרה בשנות השישים. הסדרה נקראת Made In England והיא נחשבת לאיכותית וליוקרתית ביותר מתוך מגוון הנעליים של החברה.

נעלי דוקטור מרטינס מיוצרות היום במגוון רחב של סגנונות, יש מגפיים גבוהות ונמוכות, סנדלים, פלטפורמה, עם עקב, נעליים שמותאמות לחורף, נעליים שמותאמות לקיץ, נעליים טבעוניות, נעליים מסווייד, עור, בד והכל בשלל צבעים והדפסים. בשנים האחרונות החברה גם מרבה לשתף פעולה עם מעצבים וחברות אחרות כמו ריק אוונס, מארק ג'ייקובס, פלז'רס, סופרים והרשימה עוד ארוכה.

המורשת של נעלי דוקטור מרטינס

הדרך שעברה דוקטור מרטינס מנעל עבודה פונקציונליות עבור מעמד הפועלים, לאמצעי זיהוי של תת-תרבויות כמו המוד והסקינהדס, ועד לאייקון אופנתי בתרבות הפופולארית, הפכה אותה לנעל נצחית. למרות שהיא מזוהה עם כל כך הרבה זרמים, העקרונות שלה תמיד נשארו זהים, אנטי-ממסדית, מהפכנית, קשוחה, חצופה ושמה זין על כולם.