נעליים חדשות יוצאות כל הזמן, אבל מעט מאוד נעליים יוצרות קטגוריה חדשה. זה הסיפור מאחורי ה-נייקי אייר טריינר 1, הנעל הראשונה בהיסטוריה שנועדה לשמש למספר ענפי ספורט במקביל והמציאה את קטגוריית הקרוס טריינינג.
נייקי אייר טריינר 1
הרקע של ה-נייקי אייר טריינר 1 מתחיל עוד בשנות השישים. עד לאותה תקופה ריצה לא הייתה תחביב, בן אדם שרץ ברחובות ללא סיבה נתפס כסהרורי במקרה הטוב, או חשוד בפלילים במקרה הרע. את השינוי בתפיסה, מעישון סיגריות ולגימת וויסקי לריצה חסרת מעצורים ברחובות, צריך לנקוף לזכות ההטפות המיסיונריות הבלתי פוסקות של המדיה לאורח חיים בריא. מהרגע שאנשים הבינו שלריצה יש יתרונות בריאותיים, הם התחילו לרוץ כאילו אין מחר, וכך נוצר לו ספורט חובבני חדש.
לא רק שחברות הספורט הסתערו על תחום הריצה בכל הכוח, הן עשו הכל כדי להפוך אותו לטרנד הלוהט ביותר בשנות השבעים. אדידס, ניו-באלאנס, ברוקס, פומה, אוניצוקה טייגר והבחורה החדשה בשכונה – נייקי, הפכו עולמות כדי לשכנע את הרצים המתחילים שהמוצרים שלהם הכי טובים. הכל כדי לקחת חלק בעוגה ולסחוט ממנה כמה שיותר רווחים.
שיגעון הפיטנס
בשנות השמונים טרנד הריצה המשעמם התחיל לגסוס והתחלף לו בשיגעון הפיטנס. חברת ריבוק הייתה הראשונה שהריחה את הכיוון החדש ויצאה עם המוצר האולטימטיבי, נעל ה-ריבוק פריסטייל שיועדה במיוחד לנשים מקפצות עם טייץ זוהר וחותלות, מול קלטות הוידאו של ג'יין פונדה. הפריסטייל הייתה הצלחה כל כך מסחררת, שהיא גלשה במהירות לתרבות הרחוב ולעולם הפופ. היא גם הפכה את ריבוק לחברת הספורט הגדולה ביותר באותה תקופה. אפילו הגברים נדלקו עליה והתחילו לפזז במכוני הכושר עם פריסטייל, למרות שהנעל הזו צועקת נשיות.
שרירי, שזוף וחלק
לחלל שהותירה הריצה נכנסו מכוני הכושר. תדמית הגבר האידיאלי בשנות השמונים הייתה גוף שרירי, שזוף וחלק, ממש כמו בקליפ Let's Get Physical של אוליביה ניוטון-ג'ון. אבל המכונים של אותה תקופה הציעו הרבה יותר ממכשירי כוח. אנשים שאוהבים ספורט בדרך כלל לא נתקעים על ענף אחד, הם רוצים להתאמן בחדר כושר, אבל גם לשחק כדורסל, טניס ולפעמים גם לרוץ. גם התפיסה לגבי מה זה בדיוק להיות בכושר השתנתה, מתאמנים היו מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולנסות ענפי ספורט חדשים, איזון היתה מילת הקסם החדשה ומכוני כושר וקאנטרי קלאבים ברחבי המדינה הציעו למתאמנים מגוון אפשרויות רחב.
גם טינקר הטפילד היה מנוי באתה תקופה לחדר כושר חדיש שהיה בו מגוון פעילויות ספורט. הוא היה מגיע למכון עם תיק עצום, ומצא את עצמו עסוק חלק גדול מהזמן בלהחליף נעליים במקום להתאמן. הוא ראה ששאר המתאמנים מגיעים עם זוג נעליים אחד, מה שגרם להם לבצע פעילויות ספורטיביות עם נעליים לא מתאימות. טינקר חשב לעצמו שאין סיבה שלא יהיה זוג נעליים אחד שמתאים לכל ענפי הספורט.
הולדתו של הקרוס טריינינג
בתחילת דרכה נייקי הייתה חברה שקודם כל ענתה על צרכים של ספורטאים, גם אם הם לא היו מודעים בכלל לעובדה שיש להם בעיה. הטפילד פעל באותה צורה, הוא בסך הכל ענה על צורך שהוא האמין שקיים. יכול להיות שלאנשים לא הייתה שום בעיה לשחק כדורסל עם נעלי ריצה, אבל ברגע שהם יראו שיש נעל אחת שמתאימה לכל ענפי הספורט, הם ירצו לרכוש אותה. זה אמצעי שיווק גאוני שאנחנו רואים אצל חברה כמו אפל למשל, ליצור קטגוריה חדשה ולגרום לאנשים להזדקק לה. עם הרעיון הזו הוא חזר למטה החברה והחל לסרטט את הנעל, מבלי להבין שהוא בעצם יוצר קטגוריה חדשה בעולם הסניקרס – הקרוס טריינינג.
נעל מולטי
קרוס טריינינג היא בעצם סוג של נעל מולטי, כזו שמאמצת מאפיינים מענפי ספורט שונים ומרכזת אותם במוצר אחד. הטפילד שם לב שנעל כדורסל הן די שטוחות עם Heel to toe (הפרשי הגובה בין העקב לאצבעות) שיכול להיות גם 0 מילימטר. לנעלי ריצה יש הפרש גובה שבין 9-10 מילימטר, אז הוא חיפש נקודת אמצע של 2-6 מילימטר, כזו שתיתן מספיק תנופה בשביל ריצה אבל גם מספיק יציבות לכדורסל. הוא גם תכנן אותה בגובה מיד-קאט לשיפור התמיכה בקרסול, הוסיף חיזוק חיצוני לשיפור היציבות, ושרטט את סימן ההיכר הגדול ביותר של הנעל, רצועת וולקרו באזור הפורפוט כדי להדק את כף הרגל לסוליה.
פוטוסינטזה
כל המכשירים במכון של הטפילד היו בצבע שחור-לבן-אפור והכיתוב עליהם היה בצבע ירוק זוהר, אלו בדיוק הצבעים שהוא בחר לנעל. הוא קרא לירוק Chlorophyll על שם הפיגמנט שמעניק לצמחים את הצבע הירוק והתורם העיקרי לתהליך הפוטוסינטזה. תהליך העבודה נעשה בעבודה משותפת עם עוד מעצב אגדי של נייקי – אריק אייבר (Eric Avar)
כמו האינפרה-רד של ה-אייר מקס 90, הכלורפיל הפך לצבע המזוהה ביותר עם הנעל. כל פעם שנייקי רוצה להוציא נעליים כמחווה לאייר טריינר 1, היא מוציאה אותם בצבעי כלורופיל. עד היום הקולורווי הזה הוא הכי מבוקש והכי יקר בקרב אספנים.
להרים משקולות ולשחק כדורסל
ב-1987 ה-נייקי אייר טריינר 1 הושקה רשמית והעולם למד להכיר את קטגוריית הקרוס טריינינג. אנשים הבינו פתאום שהם לא צריכים לקחת את כל ארסנל הנעליים שלהם למכון, אלא יכולים להסתפק בזוג אחד. עם הזוג הזה אפשר להרים משקולות, לעשות אירובי, לרוץ ולשחק כדורסל. אבל ההצלחה הגדולה של הנעל והפרסום הגדול שהיא קיבלה הגיעה ממקום לא צפוי.
גאון ופרא אדם
לטניסאי המפורסם ביותר באותה תקופה קראו ג'ון מקנרו ומלבד העובדה שהוא היה שחקן גדול, הוא היה פרא אדם. היו לו התפרצויות זעם מפחידות שבהם הוא היה מקלל את השופטים, צורח על הקוונים, שובר מחבטים ובקיצור גורם להתפרצות המדוברת של סרינה וויליאמס להיראות כמו מסיבת תה בחצר המלכה. ההתפרצויות הפכו לסימן ההיכר שלו, עד כדי כך שהקהל כבר ממש חיכה לרגע שבו ישתחררו למקנרו הברגים, והוא יתחיל לצרוח כמו משוגע.
הטירוף של מקנרו עורר את תשומת הלב של פיל נייט. ב-1977 החברה רצתה לחדור לענף הטניס, אבל לא היה חתום אצלה שם גדול. המשא ומתן עם ג'ימי קונורס, שהיה השם הכי גדול באותה תקופה, נכשל. פיל נייט נאלץ לטוס לאליפות ווימבלדון כדי לחפש טניסאים צעירים שמוכנים לחתום בחברת נעליים חדשה ונישתית. נייט פגש במגרשים עסקני טניס שאמרו לו שיש להם כמה שמות מבטיחים, והוסיפו שרק ייזהר מהבחור שמשחק במגרש מספר 14, אותו הם הגדירו "חמום מוח". נייט הלך לראות במה מדובר והתאהב במבט ראשון בתלמיד תיכון מקורזל מניו-יורק, השאר היסטוריה.
לא מפסיק לקחת תארים
בזמן שנייקי עוד עבדה על ה-אייר טריינר 1, מקנרו בדיוק לקח הפסקה מטניס בעקבות הולדת בנו. הוא תכנן לחזור למגרשים לאחר פציעה בקרסול שהציקה לו מאוד. קצת לפני שהנעל החדשה יצאה לשוק, אחד מאנשי המעבדה של נייקי נסע להיפגש עם מקנרו, וללא ידיעתו של הטפילד לקח איתו אב טיפוס של הנעליים. בפגישה הוא הוציא את הדגם הראשוני וציין למקנרו שאלו לא ממש נעלי טניס, אבל אולי כדאי שרק ימדוד אותן כדי לבדוק אם הן עוזרות עם הפציעה הטורדנית. מקנרו נעל אותן בשלושת הטורנירים הבאים שלו וזכה בכולם.
אפילו בנייקי נדהמו לגלות שמקנרו לוקח טורנירים חשובים עם נעל שבכלל תוכננה להיות מן כולבוייניק לכל מני ענפי ספורט שונים. טינקר הטפילד בעצמו נשאר עם לסת פתוחה, הוא לא האמין שמקנרו כל כך התאהב בנעליים, שהוא מסרב להחזיר את אב הטיפוס הראשוני, וברוב חוצפתו אפילו מבקש שישלחו עוד שלושה זוגות חדשים. הטפילד, בצניעות האופיינית שלו, מודה שלא הנעליים הם שהביאו למקנרו את ההצלחה אלא הכישרון שלו, אבל אולי יש סיכוי שהם הוסיפו תמיכה ויציבות, ברמה כזו שאפשרה לו להתרכז יותר במשחק ופחות בפציעה.
המהפך הגדול של נייקי
באותה תקופה ריבוק הייתה החברה המובילה בעולם הספורט, אבל נייקי התחילה להדביק את הפער. 1987 הייתה אחת השנים החשובות בתולדות החברה, יצאו בה מספר דגמים שהפכו לקלאסיקות כמו האייר מקס 1, האייר סוק, האייר ג'ורדן 2, האייר רבולושון והאייר ספארי.
כמובן שגם ה-נייקי אייר הטריינר 1 יצאה באותה שנה והיא הייתה כל כך מוצלחת שבמהלך השנים היא קיבלה משפחת טריינר מורחבת שכללה עוד מספר דגמים. כל הסדרה הזו עזרה לנייקי לשעוט קדימה בדרכה להיות חברת הספורט הגדולה בעולם. את הפעם העצום שנוצר החל מסוף שנות השמונים, אף חברה לא הצליחה לסגור עד היום.
יצרה קטגוריה חדשה
האייר טריינר 1 הייתה מהפכנית מאחר והיא יצרה קטגוריה חדשה. לאחר מכן כל החברות נאלצו ללכת אחריה ולפתח נעלי קרוס טריינינג משלהן. אני זוכר את הפעם הראשונה שביקרתי בארצות הברית בתחילת שנות האלפיים, נכנסתי לסניף של מייסיס וראיתי קיר נעליים עצום שמעליו היה הכיתוב "נעלי ריצה", לידו היה קיר עם הכיתוב "נעלי טניס", מולם היה קיר עם הכיתוב "נעלי כדורסל" והיה עוד קיר אחד שלא הצלחתי להבין מה המשמעות שלו – זה היה קרוס טריינינג. היום לא רק שאני מבין, אני יודע בדיוק עם איזה נעל הוא התחיל.
