המעצבים הטובים ביותר בעולם עובדים בנייקי. אין דרך אחרת להסביר כיצד חברה שקיימת כל כך מעט זמן, מחזיקה בכזה ארסנל עצום של דגמים קלאסיים. גם עיצובים חדשים שיוצאים היום נשענים ברובם על דגמי עבר, כך שהארכיון הרחב ממשיך להכניס לחברה עשרות מיליארדי דולרים. אבל גם לנייקי הגדולה יש בעיות, ילדים לא רוצים יותר לנעול את נעלי הכדורסל שלה לבית הספר, ואם היום הם לא רוצים, איזה דגמי רטרו הם יקנו בעוד עשרים ושלושים שנה. זה הרקע שהוביל את החברה ליצור את ה-פיר אוף גוד נייקי (Nike Fear Of God), הנעל שאמורה להחזיר את ההייפ לנעלי כדורסל, ולהשיב להן את מעמד הכוכבות של חצר בית הספר.

פיר אוף גוד נייקי

העובדה שנוער היום מתרחק מדגמי כדורסל, הוא סימן אזהרה לחברה שחלק גדול מהדי.אן.איי שלה מושרש בענף. בתקופתי כולם נעלו לבית הספר נעלי כדורסל, למרות שרק אני קמתי בארבע לפנות בוקר כדי לראות משחקים. היום הנוער ממשיך ללכת לבית הספר עם דגמי אייר ג׳ורדן שיצאו לפני שלושים שנה, ופחות עם הנעליים לברון ג׳יימס או קיירי אירווינג. זו תופעה משונה מאחר וההערצה לשחקנים הללו בשיאה והטכנולוגייה של הנעליים שלהם עדיפה בהרבה.

הייפ תמורת חשיפה

גם שאתה מחזיק במעצבים המוכשרים ביותר, צריך תמיד להביט לצדדים. זה בדיוק מה שנייקי עשתה עם טום סאקס ועם סדרת אוף ווייט של וירג'יל אבלו. נייקי יודעת לחבור אל המעצבים החמים ביותר וליצור איתם שיתופי פעולה רווחיים לשני הצדדים. המעצבים נותנים לנייקי כישרון והייפ, ונייקי נותנת להם את הבמה והמשאבים להגשים את כל הפנטזיות. בנוסף מאוד קל לשכנע אותם לבוא, כל המעצבים המובילים של הדור הנוכחי, אלו שמככבים ברשתות החברתיות וסוחפים אחריהם מליוני עוקבים, גדלו בשנות השמונים והתשעים. נייקי ואייר ג'ורדן היו הנעליים שהם לא יכלו להרשות לעצמם, ולכן מבחינתם זוהי הגשמת חלום. הסיפור של ג'רי לורנזו לא שונה.

לורנזו הוא הבעלים של מותג האופנה הרותח Fear Of God. יש לו גם קצת דם כחול בתור הבן של שחקן הבייסבול ג'רי מנואל. הוא התפרסם לאחר שעיצב ל-ג'סטין ביבר  תלבושות ומרצ'נדייז לטור של האלבום Purpose מ-2016. הקולקציה שילבה אזכורים מתרבות הפופ וחיברה בין ביבר למטאליקה, קורט קוביין ומרלין מנסון. לורנזו היה שם מוכר עוד לפני שעבד עם ביבר, אבל החשיפה שהוא קיבל בעקבות הקולקציה מיקדה אליו את אור הזרקורים. כמובן שנייקי צדה את לורנזו בגלל שהוא מוכשר כמו שד ואחד השמות החמים בעולם העיצוב, אבל הוא גם באמת חי ונושם כדורסל. הוא בעיקר מאמין בצדק שהמשחק הוא הייסוד שעליו נבנתה תרבות הסניקרס.

כל מה שצריך זה זוג של אייר ג׳ורדן

לורנזו זוכר בצלילות את הפעם הראשונה שהוא ראה בתור ילד את ה-אייר ג'ורדן 6 והתפוצץ לו המוח. היה לו ברור שהוא הוא רצה לתת לילדים של היום בדיוק את אותה הרגשה. היום לילדים יש גישה ישירה למעצבי-על מכל העולם, אבל המעצב הראשי של לורנזו בתור ילד היה מייקל ג'ורדן, ולכן החיבור שלו לכדורסל הוא רגשי.

פעם כל מה שהיית צריך זה זוג של אייר ג'ורדן, ואז יכולת לחמוק מהעובדה ששאר הלבוש שלך מורכב מטי-שירט בלויה או סווטשירט סתמי לבית הספר

ג'רי לורנזו

רגש זה בדיוק מה שחסר היום לנעלי הכדורסל של נייקי, וזה המקום שממנו מגיע לורנזו. לנסות לחבר את העיצוב של היום לרגש של הנוער, על ידי תחושה של הכרות מוקדמת. לפני שבע שנים הוא פנה לנייקי כי הוא חלם לעצב נעל לאתלטים מקצועיים, הוא לא תאר לעצמו שמספר שנים לאחר מכן, נייקי יפנו אליו כדי שיעצב להם קולקציה שלמה. מבחינתו זו הייתה הגשמת הייעוד שלו בתור מעצב, הסיבה שבגללה הוא קם בבוקר. רק המחשבה שתהיה לו אפשרות להעניק לילדים את ההתרגשות שהייתה לו בתור ילד, הסעירה והלהיבה אותו מאוד. כמובן שיחד עם ההזדמנות הנדירה והמרדף אחרי הרגש המסתורי, הגיע לחץ עצום.

קח את שנות התשעים

לורנזו הגיע נרגש למטבחון העיצוב של נייקי עם ארבע מזוודות שבהן היו שלל אזכורים לשנות התשעים. הוא הביר דגמים מסדרת האייר ג'ורדן, סדרת האייר פלייט וה-אייר טק צ'אלנג' של אנדרי אגאסי. נייקי הצמידו אליו את המעצבים ג'ארט ריינולדס (Jarrett Reynolds) ו-לאו צ'אנג (Leo Chang) כדי לעזור בפתרונות הטכניים ובגיבוש החומרים. יחד הם התחילו לזרוק רעיונות כיצד לרפרנס את כל הדגמים האיקונים בדגם אחד. התוצאה הייתה בעיקר בלאגן אחד גדול.

צורה, לא צבע

לורנזו החליט שהוא רוצה דף חלק, להתחיל הכל מאפס. מהפגישה הראשונה שלו עם נייקי הוא טען שהוא איש של צורה ולא של צבע. כל נעל חדשה יוצאת היום באינספור קולרווייז וחומרים ושם לורנזו הרגיש שאין לו מה לחדש. בצורות לעומת זאת הוא כן מבין. לכן, למרות שהוא מעולם לא עסק בסירטוט, ולמעשה אין לו בכלל הכשרה רשמית בתור מעצב, הוא לקח עיפרון וסירטט את הדגם הראשוני של ה-נייקי פיר אוף גוד. ריינולדס וצ'אנג מייד הסכימו שיש פה סקיצה ראשונית שאפשר להתחיל לעצב ממנה.

הייתה להם את הצורה הכללית של הנעל שהייתה נקייה ומינימליסטית, עכשיו היה צריך להלביש עליה את הרפרנסים. ההסכמה הראשונה הייתה לגבי הלוגו של הקולקציה. ההשראה נלקחה מהלוגו Flight המפורסם שכיכב על נעלי הכדורסל של נייקי בשנות התשעים. לורנזו זוכר שבתור ילד הוא לא יכל להרשות לעצמו זוג של אייר ג'ורדן, ולכן הוא נעל בעיקר אייר פלייט. כתוצאה מכך יש לו חיבור רגשי מאוד חזק למותג. נייקי לא מאפשרים בדרך כלל למעצבים לשחק עם הלוגואים שלהם, אבל במקרה הזה הם מודים שהיה בזה היגיון.

ביין פלייט לפורס

נייקי היו מייצרים באותה תקופה שני סוגים של נעליים לכדורסלנים שלהם, הדגם הראשון נקרא Flight והנעליים שיצאו תחתיו היו קלילות מאחר ונועדו לגארדים זריזים כמו מייקל ג'ורדן ו-סקוטי פיפן. הדגם השני יצא תחת השם Force ונועד לספק יציבות ותמיכה לפורוורדים גדולים וחזקים כמו צ'ארלס בארקלי ו-דיוויד רובינסון. לורנזו לקח את הגובה והמאסיביות מהנעליים של רובינסון ובארקלי, ועם חומרים עדכניים ואלסטים הפך אותן לקלילות.

שלושה זוגות נעליים במשחק

לורנזו גם הבין ששחקנים רוצים להיות יצרתיים ואקספרסיביים בכל רגע נתון, בין אם זה במנהרה שמובילה למגרש, בחימום, וכמובן במשחק עצמו. כלומר שחקנים יכולים להחליף שלושה זוגות נעליים מהרגע שהגיעו לאיצטדיון ועד למשחק. פתאום זה נראה כל כך תמים מצד טינקר הטפילד לעצב את ה-אייר טריינר 1 לכל ענפי הספורט, כאשר זה ברור ששחקנים רוצים להחליף נעליים מסיבות פאשניסטיות.

אייר מאג עם ייזי בוסט

את אב הטיפוס הראשון הם יצרו עם כלוב תרמופלסטי אחורי שנלקח מה-אייר הורצ'י. הכלוב היה אמור להחזיק את העקב, אבל בסופו של דבר לא איפשר נעילה וחליצה נוחה של כף הרגל. היה חשוב מאוד שהחלק האחורי של הנעל יהיה חלק וצמוד, אבל הם לא רצו להתפשר על ביצועים או נוחות. ליאו צ'אנג פתר את הבעיה עם רוכסן שעובר דרך הכלוב ומפצל אותו לשניים. כך הם הצליחו להשאיר את הכלוב ועדיין לשלב הכנסה נוחה של כף הרגל לתוך לנעל. בנוסף, מערכת השרוכים עוברת דרך הכלוב ומעניקה לו תפקיד כפול, חיזוק הקרסול וקשירה מהודקת.

התוספת השנייה הייתה רצועה ענקית מסביב לחלק העליון של הנעל. הרפרנס נלקח מדגם ספציפי של אייר פורס 1 על שם השחקן ראשיד וולאס. מעבר לעובדה שוולאס היה כישרון ענק, הוא היה מטורלל ומזוהה עם מגן הזיעה שענד סביב הראש. את הרצועה אפשר להשאיר מאחור או להדק מסביב לקרסול, מראה שנותן לנעל את הצללית של ה-נייקי מאג מ-בחזרה לעתיד 2. בחלק התחתון של העקב מופיע הכיתוב Fear Of God ומעליו בקטן הלוגו הקלאסי של נייקי. שני הלוגואים מופיעים שוב במידסול ועל הכלוב בצד החיצוני של הגפה. בכלל הנעל מלאה בפרטים קטנים ויוקרתיים, ומזכירה קצת בגרסה הסופית שלה את ה-ייזי בוסט 750 של קניה ווסט.

מזיעים למוות

לורנזו הביא מהסגנון שלו את המראה החלק והנקי, ואכן במידסול אין חיתוכים או בליטות, אלא פשוט יחידה אחת חלקה של סוליה עבה. בועת האויר נלקחה מה-אייר מקס 180 כך שניתן לראות אותה מזוית של 180 מעלות. החידוש הגדול סביב הבועה הוא היישור שלה עם הסוליה כדי ליצור מראה מודרני, אחיד וחלק. זו הפעם הראשונה שנייקי מייצרים את הבועה האיקונית בצורה כזו, וזה בהחלט לקח אותה למקום חדש.

לריפוד הפנימי נבחר בד מיקרופייבר נושם, והוא אחיד בכל החלק הפנימי של הנעל כולל הרפידה. המטרה היא לא רק לתת הרגשה יוקרתית, אלא לאפשר פחות תזוזה של כף הרגל לשיפור היציבות. הנעל נשלחה למבחנים על רגליים של שחקנים מקצועיים, והביקורת המרכזית נגדה הייתה שהיא מאוד חמה. צ'אנג חזר אל לורנזו ואמר לו שבעיקרון השחקנים אוהבים את הנעל… בזמן שהם לא מזיעים בה למוות. שוב הם לא רצו להתפשר על ביצועים או נוחות, ובחרו להחליף את רוב הבד הקיים שהיה מסוג של עור הפוך, לרשת גמישה ונושמת. בגרסה הסופית של הנעל, הבד המקורי מופיע רק באזור הטואו בוקס.

גם בקולקציית ההלבשה הושקעה מחשבה רבה. במכנסי הטרנינג הלוגו נלקח מהביגוד של שנות השמונים והוצב במרכז. החולצות אוברסייז, משוחררות ורפויות עם שרוולים גזורים שמתכתבים עם המותג של לורנזו, אבל גם עם שנות השמונים שבהם אנשים פשוט גזרו אותן. מכנסי הכדורסל קוצרו לגובה שבו הם היו בשנות התשעים, והחיתוך שלהם נעשה בזוית, כדי להידמות לצורה שבה ג'ורדן היה לובש אותם. כל הלייפסטייל נלקח ממגרשי כדורסל וזה מה שהופך את הליין לכזה איקוני.

פחד אלוהים גם מהמחיר

לאחר שנתיים וחצי של עבודה משותפת, תאריך ההשקה נקבע ל-15/12/2018. תג המחיר שהוצמד לנעל הוא ההגדרה של פחד אלוהים – 395$. הן יהיו זמינות רק בבוטיקים יוקרתיים ואולי באתר של נייקי לזמן קצר. הן מגיעות בקופסא כתומה עצומה ומהודרת, וכל נעל עטופה בנפרד בנייר כסף. כרגע אפשר לבחור בין שני צבעים, אפור בהיר ושחור, בהמשך יצאו גם צבעים נוספים. מגיע איתן גם תיק שחור לאחסנה וניוד, כדי שחס וחלילה לא תחשבו לעשות את זה עם שקית ניילון פשוטה, ועוד כמה קשקושים כמו שרוכים וסוגרים קפיציים ארוזים בהגזמה.

לורנזו ידוע בתשומת לב המטורפת שלו לפרטים, ואפילו בנייקי מודים שהוא הצליח לקחת את הנעליים שלהם לרמה אחרת. הביקורות מדווחות על אחת מהנעליים הנוחות ביותר של נייקי לכדורסל, שהצעידה בהן מרגישה כמו מזרן מרשמלו. בנוסף יש להן אחיזה טובה בקרקע, תמיכה חזקה בקרסול ועמידות יוצאת דופן באופן כללי. נייקי שלחה אותן לבלוגרים, סלבס ושחקנים מקצועיים כדי לעורר מהומה ברשתות החברתיות, ובינתיים נראה שזה מצליח לה.

מפספסת את המטרה

אז הכל יופי טופי רק יש פה תעלומה אחת קטנה, איך בדיוק זה מתיישר עם הכוונה המקורית של לורנזו להחזיר את הנעל לבתי הספר, ובקיצור מי יכול להרשות לעצמו נעל ב-400 דולר? התשובה היא שיכול להיות שעוד מוקדם לשפוט, אולי יש פה תכנית-על שבה הדגם הראשון נועד רק ליצור את ההייפ, ואז יגיעו דגמים נגישים יותר, קצת כמו המוצרים של אפל או טסלה. כרגע הפחד היחידי בקולקציה הזו הוא המחיר, וזה הרי מפספס לגמרי את המטרה.