גבולות המציאות נקבעים על ידי גבולות הדימיון שלנו. בעולם הסניקרס מציאות חדשה נוצרה בשנת 1989 בזמן הצפייה בסרט בחזרה לעתיד 2. מרטי מקפליי (מייקל ג'יי פוקס) הביט בחשדנות על זוג נעלי נייקי מאג שהוא קיבל מדוקטור אמט בראון (כריסטופר לויד), הוא נעל אותן, ואז לפתע השרוכים התהדקו מעצמם ואור כחול זוהר האיר את המילה – NIKE.

זהו! הרעיון הוחדר. ברגע זה נוצרה הנייקי מאג (לא אייר!) פנטזיה קולנועית שהציתה את הדימיון של מיליוני סניקרהדס ברחבי העולם, ומאותו רגע הם לא הפסיקו לחלום על הרגע שבו היא תהפוך למציאות. 22 שנה לקח לנייקי להפוך את החלום הזה למציאות, 26 שנה להפוך אותו לעוד יותר ממשי, אבל היום כבר אפשר לקבוע בוודאות שהמשימה הושלמה, הנייקי מאג קיימת והיא ההוכחה שפנטזיה יכולה להתגשם. שדמיון, תעוזה וחדשנות, מופרעים ככל האפשר, הם ברי השגה.

הסרט בחזרה לעתיד 2 הציג הרבה מאות תחזיות לגבי העתיד, מכוניות מעופפות, בגדים חכמים, סקייטבורד מרחף, הולגרמה ענקית ופיצה שמוכנה תוך כמה שניות. אבל למרות שכולן היו טכנולוגיות חדשות ועתידניות, סביב אף אחת לא נוצר טירוף כמו סביב הנייקי מאג – סניקרהדס אוהבים סניקרס וזה מה שמעורר בהם התרגשות.

נייקי מאג: הפנטזיה של הסרט בחזרה לעתיד 2 הפכה למציאות ממשית

הכל התחיל כשאולפני יוניברסל פנו לחברת נייקי לפני הפקת הסרט השני בסדרת בחזרה לעתיד. כזכור בסרט הראשון מרטי מקפליי נעל זוג נעלי נייקי ברואין (Nike Bruin), והיוצרים רוברט זמקיס ובוב גייל רצו לייצר המשכיות גם בעתיד.

באותה תקופה המעצב טינקר הטפילד היה כוכב עולה בנייקי, הוא עיצב את ה-אייר מקס 1, את ה-אייר טריינר 1 ואת ה-אייר ג'ורדן 3. למנהלים הבכירים היה ברור שהוא המעצב שצריך להוביל את הפרוייקט החדש. הטפילד ביחד עם המנכ"ל העתידי של החברה, והאחראי על מחלקת הפיתוח בזמנו – מארק פרקר, נפגשו לדבר עם גייל וזמקיס על הנעל החדשה.

יכולות מגנטיות

ליוצרים של בחזרה לעתיד לא היה חזון ברור לגבי הנעל, מה שכן היה להם רעיון שתהיה לה גרביטצייה אנטי-מגנטית (Magnetic Anti-Gravity ובקיצור MAG). המטרה הייתה לאפשר למרטי ללכת על קירות או לעמוד על התקרה. בסקיצות המוקדמות של הסרט, היה ניתן לראות את הדמות של מרטי עומדת הפוך ביחס לאנשים בחדר, ממש כמו ספיידרמן. המגנטיות הייתה גם אמורה לעזור למרטי להיצמד להאבר-בורד, עוד פריט מהסרט שהפך לאיקוני עם השנים.

הטפילד מייד התאהב במשימה. זו הייתה הפעם ראשונה שביקשו ממנו לא לחשוב רק על העתיד הקרוב, אלא על העתיד בעוד עשרים וחמש שנה, וזו הייתה משימה שונה לחלוטין מכל מה שהוא היה רגיל אליו באותה תקופה. הוא ופארקר ניסו לחשוב איך יראו נעלי ספורט בעתיד הרחוק.

הם ידעו שהן צריכות להיות מגנטיות, אבל חשבו שאולי צריך להיות בהן איזה ישות אינטילגנטית, כפתור שלוחצים עליו ואז הן מתעוררות לחיים. אז עלה הרעיון של שריכה אוטומטית שבעצם מספקת התאמה אישית. האור שנדלק הוא בעצם סימן לתבונה פנימית, היכולת של הנעל לתקשר עם מי שנועל אותה.

עתיד בנוסח שנות השמונים

למרות שנעליים באותה תקופה היו אגרסיביות ומלאות בפנלים מעור וסוויד, הטפילד דווקא בחר במראה מינימליסטי. גם בחירת החומרים הייתה מאוד לא שגרתית. רק בשנת 2012 נייקי יצאה עם טכנולוגיית הפלייניט, אבל כבר בסוף שנות השמונים הטפילד הבין שהנעליים של העתיד יהיה עשויות מסיבים מתיחים, קלים ואווריריים. כדי להעניק לנעל מראה עתידני, הוא בחר בבד בצבע אפור בהיר, כאשר למערכת השריכה והסווש נבחר הצבע הלבן. לבסוף, כדי להעניק לנעל מראה יותר גלקטי, הוא פיזר על הסוליה שליכטים בצבע טורקיז.

למרות החזון העתידני, הנעל לא חפה מאלמנטים אייטיזים שאפיינו את רוח התקופה. האלמנט הראשון הוא הרצועה מסביב לקרסול, הטפילד לקח אותה מרצועות הולקרו שאפיינו נעליים באותה תקופה כמו ה-נייקי אייר פרשור (Nike Air Pressure) וה-ניייק אייר רבולושון (Nike Air Revolution). את בד הולקרו הוא החליף ברצעות אלסטיות עם הכיתוב – NIKE, שהואר בכחול כאשר הנעל השלימה את תהליך הרכיסה.

שנאי חשמלי ושריכה ידנית

האלמט השני הוא האורות הזרחניים בחלק שקרוב לקרסול ובסוליה. האורות בחלק שקרוב לקרסול מתכתבים עם האורות בלוח השעונים של מכונית הדלוריאן שמשמשת לנסיעה בזמן, ולכן הבחירה בצבעים אדום, צהוב וירוק היא ברורה.

לגבי האור הכחול, יכול להיות שהוא מתכתב עם קבל-השטף שיושב מאחורי מושב הנהג, או עם הברקים שנוצרים כאשר המכונית עוברת בין מימדי הזמן. בכל מקרה, הוא מאיר את הסוליה וזה סתם מגניב. כדי שהנעל תוכל להאיר, מייקל ג'יי פוקס הסתובב עם שנאי עצום בכיס שלו, והוא חובר עם כבלי חשמל לנעליים.

כמובן שהטכנולוגיה באותה תקופה לא אפשרה לייצר באמת נעליים עם שריכה אוטומטית. לכן עבור הצילומים נוצרו בין 6-8 דגמים (אף אחד לא יודע בוודאות את המספר המדויק) כאשר כל דגם שימש לסצנה אחרת בסרט. בסצנת הרכיסה המפרסמת, מייקל ג'יי פוקס נעל דגם שחורר לגמרי בחלק האחורי, וכדי לייצר אשלייה של רכיסה, איש צוות שכב על הרצפה מאחוריו, ומשך את הרצועות כאשר הוא קיבל את הסימן מהבמאי.

עצומה לייצר את הנייקי מאג

במשך שנים הנייקי מאג נחשבה לנעל הגדולה ביותר בעולם שמעולם לא יוצרה. העובדה שלא היה מדובר בעוד מהדורה מוגבלת, אלא בנעל שיש אפס יחידות ממנה בעולם, הטריפה את מעריצי הסדרה ואת קהילת הסניקרהד בכל העולם.

בתחילת שנות האלפיים התחילו להאסף עצומות באינטרנט שקוראות לנייקי לייצר את הנעל. העצומות הגיעו גם לטינקר הטפילד והוא ניגש איתן למנכ"ל מארק פארקר, הוא אמר לו שהגיע הזמן שהאייר מאג תפסיק להיות רק אביזר מתוך סרט. פארקר בעצמו תמיד היה סקרן לראות כיצד ניתן להפוך את הנעל למשהו אמיתי והוא נתן אישור לפרויקט. את משימת הדגל להעניק חיים לנייקי מאג, קיבלה מהנדסת פלסטיקה צעירה בשם טיפאני בירס.

הטכנולוגיה עדיין לא בשלה

היום טיפאני בירס נחשבת בנייקי לאגדה, אבל כאשר טינקר הטפילד ביקש ממנה לעבוד על מערכת לשריכה אוטומטית היא עוד הייתה עובדת חדשה. זו הסיבה שבגללה היא לא התרגשה מהבקשה, היא לא ידעה מיהו בכלל. בשנת 2005 היא התחילה לעבוד במרץ על הנייקי מאג כאשר הוצמד אליה מהנדס אלקטרוניקה לטפל בכל האלמנטים החשמליים.

לאחר שנה וחצי של עבודה, בירס והטפילד הגיעו למסקנה שהטכנולוגיה עדיין לא בשלה כדי לייצר את הנייקי מאג, המנועים היו איטיים מדי, הסוללות גדולות מדי, והעובדה שלנעל כבר היה עיצוב מוכן מראש, לא הקלה על העבודה. הם אומנם הצליחו בסוף לייצר נעל שנשרכת לבד, אבל המנוע היה חיצוני וזה היה רחוק מאוד ממוצר שאפשר לצאת איתו לשוק.

טיפאני בירס אחראית על עוד כמה נעליים איקוניות כמו ה-נייקי אייר ייזי 1, ה-טום סאקס מארס יארד ו-פרויקט E.A.R.L.

כמעט הנעל המקורית

בירס לקחה הפסקה די ארוכה מהפרויקט, וחזרה להתעסק בו רק כאשר הטכנולוגיה השתפרה משמעותית. היא אומנם עדיין לא הצליחה להתגבר על בעיית המנועים, אבל כן הצליחה לייצר נעל עם שחזור די מדוייק של התאורה המקורית.

לקראת שנת 2011 נייקי הרגישה שיש לה מוצר אמיתי ביד, מבחינתה זה היה מספיק כדי לשחרר אותה לשוק. היא ייצרה 1510 דגמים של הנייקי אייר מאג לציון התאריך שבו דוק ומרטי נוסעים בזמן לעתיד (10/2015). היא הוציאה למכירה פומבית 1,500 דגמים באמצעות האתר אי.ביי ו-10 דגמים למכירה פומבית בסניפים שלה ברחבי המדינה, כאשר כל ההכנסות יועדו לקרן מחקר הפרקינסון של מייקל ג'יי פוקס.

בשנת 1991 מייקל ג'יי פוקס אובחן כחולה פרקינסון. למשך תקופה ארוכה הוא השתדל לשמור על דיסקרטיות לגבי המחלה, אבל בשנת 1998 הוא הכריז רשמית שהוא סובל ממנה והפך לפרזנטור ולדובר של חולי הפרקיסון ברחבי העולם. בשנת 2000 הוא הקים את קרן מייקל ג'יי פוקס לקידום המחקר נגד פרקיסון. עד היום הקרן גייסה מעל 650 מיליון דולר, והיא נחשבת לקרן הגדולה ביותר שמשקיעה במציאת תרופה למחלה.

הייפ לטובת פרקינסון

כל ההכנסות מהמכירות של הנייקי מאג נתרמו לקרן המחקר של חולי הפרקינסון, ואכן המכירה הייתה הצלחה אדירה. המחיר הכי גבוה ששולם על זוג מתוך 1,500 היחידות שיצאו למכירה פומבית באי.ביי, היה 9,959$ דולר. המחירים של עשרת הדגמים שנמכרו בסניפים של נייקי היו גבוהים בהרבה, הנעליים שם הגיעו בתוך מארז פלוטוניום מהודר וקהל הלקוחות שם היה מורכב בעיקר מסלבריטאים.

הראפר Tinie Tempah למשל, שילם על זוג אחד 37,500 דולר. סך כול הרווחים מהמכירה היו 4.7 מיליון דולר, כאשר מייסד גוגל – סרגיי ברין ואשתו אנה ווג'יצקי הבטיחו להשוות כל סכום שיתרום, כלומר בסופו דבר קרן המחקר קיבלה 9.4 מיליון דולר מהמכירה.

לקראת שנת 2015 שבה מתרחש בחזרה לעתיד 2, נייקי רצתה לצאת עם הנייקי מאג, הפעם בדיוק כמו שהיא הופיעה בסרט – עם שריכה אוטומטית. למרות שהעבודה על הנעל נעצרה ב-2011, למעשה בכל אותם שנים בירס לא הפסיקה לעבוד על טכנולוגיית שריכה אוטומטית, היא פשוט עבדה על דגם קונספט חדש בשם HyperAdapt 1.0.

העניין הוא שהנעל הזו תוכננה ועוצבה מהרגע הראשון כדי להכיל את המורכבות האלקטרונית של מערכת שריכה אוטומטית. בנייקי מאג לעומת זאת, העיצוב כבר היה קיים והוא היה מאוד מינימליסטי, כך שהמשימה להכניס לתוכו אלקטרוניקה עדינה, הייתה מאוד מורכבת ומאתגרת.

אף אחד לא באמת ילך עם בנייקי מאג

לכולם היה ברור דבר אחד, אי אפשר לשנות את העיצוב של הנעל, כי המעריצים השרופים לא יקבלו את זה בהבנה. צריך לקבל את זה שהעיצוב הוא עובדה קיימת והדד-ליין רק הלך והתקרב. כדי להוריד טיפה את מפלס הלחץ, ההנהלה הבכירה אמרה לבירס שבסופו של דבר לא מדובר בנעל ביצועים, וגם מי שיקנה אותה לא באמת ילך איתה יותר מדי, זו יותר נעל אספנות שמיועדת לתצוגה וכך צריך להתייחס להליך התכנון שלה.

בירס לקחה את הידע שהיא צברה עם ה-HyperAdapt 1.0 ויישמה אותו בנייקי מאג. אחרי אין ספור דגמים שהוחרבו ותהליך ייצור יקר להחריד, היא הצליחה להגיע למוצר מוגמר – נייקי מאג לא נוחה באופן קיצוני, אבל עם אורות נדלקים ושריכה אוטומטית – בול כמו בסרט!

הנייקי מאג יצאה בסופו של דבר רק בשנת 2016 במהדורה סופר מוגבלת של 89 יחידות בלבד, לציון שנת יציאת הסרט – 1989. שיטת המכירה הפעם הייתה שונה לגמרי – כל הנעליים הוגרלו דרך אתר החברה, כאשר כרטיס להגרלה עלה 10 דולר, וכל אחד היה יכול לרכוש מספר בלתי מוגבל של כרטיסים. הפעם נייקי הצליחה לגייס 6.75 מיליון דולר שהלכו ישירות לקרן המחקר. זה היה מהלך יפה שהראה שנייקי יכולה לעשות שימוש בהייפ גם למטרות טובות ולא רק כדי להרוויח עוד כסף.

נייקי מאג היא הנעל הכי יקרה בעולם

המהדורה הסופר אקסקלוביסית של שנת 2016 הייתה הפעם האחרונה שהנייקי מאג הושקה לציבור. כלומר ככל הידוע, קיימים בעולם בסך הכל 1,599 דגמים של של הנעל, כאשר רק 89 מתוכם באמת נשרכים לבד. זו הסיבה שהיא נחשבת לאחת מהנעליים הכי יקרות בעולם וההייפ סביבה רק הולך וגובר.

כרגע לא ידוע על מועד עתידי שבו נייקי אמורה שוב להשיק את הנעל, או על גרסת המשך לנייקי מאג המקורית. מה שכן, במהלך השנים הנעל השפיעה על העיצוב של עשרות דגמים כמו ה-Nike Adapt BB 2.0 Mag, ה-Nike Dunk SB Low Marty McFly או ה-Nike Hyperdunk Marty McFly.

נייקי מאג: קסם שהפך למציאות

הנייקי מאג נמצאת איתנו כבר למעלה משלושים שנה, ולמרות זאת היא עדיין נראית יותר עתידנית ומתקדמת מרוב הנעליים שיוצאות היום. העובדה שקיימים היום בנייקי דגמים כמו ה-אדופט בי.בי או ה-הייפראדופט 1.0 היא בזכות החזון המקורי של טינקר הטפילד.

זה סיפור על סרט מושלם שפגש את המעצב המושלם, והצליח לאחד בין סניקרהדס, פריקים של סדרת בחזרה לעתיד וחולי פרקינסון ברחבי העולם. מה שהתחיל כפנטזיה, חלום, קסם שיכול להיווצר רק בקולנוע, הפך למציאות ממשית.