הטו את הראש למטה, הביטו בנעליים שלכם ועכשיו תענו, מי עיצב אותן? נייקי או אדידס זה לא תשובה. יש מאות מעצבי נעליים שפועלים בעולם הסניקרס, אבל את רובם אנחנו לא מכירים. יש מעט מאוד מעצבים שהצליחו להפוך את השם שלהם למותג מצליח, סאלהי במברי הוא אחד מהם. דונטלה ורסצ'ה העניקה לו חופש פעולה מוחלט, וחברות ענק כמו ניו-באלאנס וקרוקס אפשרו לו לשנות את העיצובים האיקוניים שלהן. אז איך בחור שחור משכונת טרייבקה, שהתחיל את הקריירה שלו כמוכר זוטר בסניף של רשת הדיסקאונט פיילס שוז, הצליח להפוך לאחת הדמויות המשפעיות ביותר בעולם הסניקרס?

סאלהי במברי: מפיילס שוז לסופרסטאר של ורסצ'ה וניו-באלאנס

באמצע שנות השמונים אף אחד לא רצה לגור בשכונת טרייבקה. היא לא הייתה שיקית או אופנתית, אלא בעיקר עמוסה במחסנים ששירתו את תעשיית הטסקטיל בסביבה. להסתובב בשכונה בשעות הערב לא הייתה חוויה נעימה, ולספר שאתה מגיע ממנה לא הייתה גאווה גדולה. העובדה שהיא הייתה מלאה בהאנגרים גדולים וזולה למגורים, משכה אליה בעיקר אמנים מרוששים, אבא של סאלה במברי היה אחד מהם.

לגדול בשכונת אמנים לא תרם לביטחון העצמי של במברי, אבל כן לחוש האופנתי שלו. הפעם הראשונה שבה במברי הבין שהוא שונה הייתה בתיכון. התלמידים בבית הספר תמיד היו צוחקים על האופן שבו הוא התלבש, על הצבעוניות המוגזמת שלו. ברוב הפעמים זה לא ריגש אותו, אבל בחג האלווין אחד, נער מהשכבה מעליו הגיע לבית הספר בלבוש מצועצע לגמרי, כששאלו אותו למה הוא התחפש, התשובה הייתה – לסאלהי במברי. זה היה רגע של מבוכה אדירה עבורו, אבל גם הבנה שהסגנון שלו משפיע.

להיות מעצב נעליים בנייקי

הוא תמיד העריץ סניקרס, לאו דווקא את העיצוב אלא את מה שהם ייצגו בכדורסל, היפ-הופ ותרבות הפופ. הוא זוכר את ההשפעה העצומה של סדרות כמו סיינפלד ו-הנסיך המדליק מבייל אייר. עד היום הוא יודע לקשר בין סצנות זכורות לסניקרס שוויל סמית' נעל בתוכנית, לפני שהוא הפך לדושבאג הכי גדול בהוליווד. בדומה לסניקרהדס באותה תקופה, הוא היה דבוק לפורומים של נייקי-טוק, ובילה את הזמן הפנוי שלו בקאמפים, כדי להשיג את הסניקרס המבוקשות ביותר.

באותה תקופה עוד לא היה אינסטגרם או טיקטוק, לא הייתה דרך רשמית לקבל את המידע לגבי השקות. אפילו המיקום של החנויות הבודדות בעיר היה די מסתורי. כדי להגיע לחנויות בוטיק כמו ALIFE או Nom de Guerre הייתה צריך מישהו שייספר לך קודם כל שהן בכלל קיימות. במברי היה עובר אחרי בית הספר מול חלון הראווה של החנויות האלו, רק כדי להביט בעיצובים של הנעליים בתצוגה. פה התחיל להתגבש החלום הגדול שלו – להיות מעצב נעליים בנייקי.

מוכר בפיילס שוז

המסלול הטבעי של במברי אחרי התיכון היה להירשם ללימודי אופנה. הבעיה הייתה שהוא הרגיש שאופנה היא תחום ממוקד מדי. הוא רצה שתהיה לו יכולת לשבת מסביב לשולחן ולדבר באותה שפה עם כולם – עם האנליסט, המהנדס, המעצב הגרפי והמשווק. ההורים שלו דחפו אותו לכיוון אדריכלות, אבל בסופו של דבר הוא בחר בלימודי עיצוב תעשייתי באוניברסיטת סירקריוז.

אחרי הלימודים במברי היה מוכן לעבוד בכל מקום שמוכן לקבל אותו, רק כדי לרכוש ניסיון שיתרום לקורות החיים. הוא התחיל לעבוד כמוכר ברשת הדיסקטונט פיילס שוז, משם עבר לסטודיו יוגה ואז לקולקטיב אמנים בסגנון "הפקטורי" של אנדי וורהול. במברי לא כל כך הבין מה החבר'ה עושים שם, מהו המודל הכלכלי שלהם ואיך זה קשור לחלום שלו לעצב נעליים, אבל הוא כל כך התלהב מאווירת היצירה בסטודיו, שיום אחד הוא פשוט הגיע עם שולחן והכריז שהוא עובד מן המניין.

יום אחד בדרך לארוחת צהריים, הוא ראה במקרה את קנייה ווסט נוסע במונית, הוא התחיל לרדוף אחריה וכאשר היא עצרה וקניה יצא ממנה, הוא צעק לו שהוא חייב לעבוד אצלו. באופן מפתיע קנייה לא התעלם מהבחור התמהוני, אלא ביקש מ-דון סי שהיה איתו לקחת הפרטים של במברי, הם מעולם לא חזרו אליו.

העבודה עם ג'ף הנדרסון בקול האן

העבודה המשמעותית הראשונה של במברי בתחום הנעליים הייתה אצל סטיב מאדן. זה לא היה קרוב בשום צורה למה שהוא חלם לעשות, אבל הוא למד שם המון, כולל ידע בסיסי כמו איך להגות נכון את השמות ג'יבנשי או בלנסיאגה. הכי קרוב שהוא הגיע לעבוד בנייקי היה בחברת קול האן. באותה תקופה היא הייתה שייכת לנייקי ועבד בה ג'ף הנדרסון, שהיה עובד בכיר לשעבר בחברה מאורגון.

במברי שמע שהנדרסון עומד להקים צוות אינוביישן מיוחד והוא מסתובב בין משרדי החברה כדי למצוא את המעצבים המתאימים למשימה. הוא מייד שלף את תיק העבודות שלו, והניח אותו באגביות על שולחן העבודה בפינה שקרובה לדלת. המזימה עבדה, בזמן שהוא עבר בין המשרדים, הנדרסון הציץ בתיק ובחר בבמברי ובמעצבת נוספת למחלקה המיוחדת. הפרויקט הגדול שלהם היה ה-לונרגראנד, נעל מהפכנית ששילבה בין מראה אלגנטי לטכנולוגיית הלונאר של נייקי. עד היום הנעל הזו נחשבת ל-אייר ג'ורדן של קול האן.

סאלהי במברי מקבל הצעה מנייקי ונשאר בקול האן

במהלך העבודה על הנעל, במברי היה טס כל כמה חודשים למטה המרכזי של נייקי באורגון. יום אחד הוא וג'ף ראו במסדרון את טינקר הטפילד, הנדרסון מייד לחש לבמברי שלא יעיז לבקש להצטלם עם טינקר, כי הוא רוצה להציג אותו כמעצב ולא כמעריץ. עד היום במברי מצטער שהוא הקשיב לו. בפעם אחרת הם פגשו את הירושי פוג'יווארה, במברי לא הכיר אותו, אבל הוא שם לב שהוא נועל דגם של נייקי שמעולם לא הושק לציבור, הוא מייד שאל אותו בנימוס אם זה בסדר לצלם את הנעלים שלו, פוג'יווארה ענה – לא.

במברי אהב מאוד לעבוד בקול האן, הוא צבר שם ידע עצום על איך לייצר נעל מצליחה. הנדרסון מאוד העריך את במברי, יום אחד הוא ניגש אליו ואמר לו שאם הוא מעוניין, הוא יכול לסדר לו עבודה בנייקי, במברי בחר להישאר בקול האן. אחרי שלוש שנים החברה נמכרה לתאגיד APEX, במברי הועבר למחלקת הגברים, הוא לא אהב את התפקיד החדש שלו ובחר להתפטר. בניגוד אליו, השותפה שלו למחלקת האינוביישן קיבלה הצעה והתחילה לעבוד בנייקי, הוא נכנס לדיכאון.

המפגש של סאלהי במברי עם קניה ווסט

אחרי התקופה בקול האן, במברי קיבל הצעה לעבוד בחברת סניקרס הפרימיום גרייטס, הוא עבד שם תקופה קצרה שבה הספיק להכיר את קירבי ז'אן ריימונד מפייר מוס. זו הייתה העבודה הראשונה שבה הוא הרגיש שהוא כבר משמש כמנטור עבור אחרים, ולא הבחור החדש שכל הזמן צריך ללמד אותו. לאחר מכן הוא התחיל לעבוד בחברת סניקרס פרימיום נוספת בשם יונטד נוד, ובמקביל חילטר בעוד כמה עבודות.

בתקופה הזו הוא הלך לאיבוד ולא הבין איך הוא ממשיך מכאן. המזל שלו היה שהוא המשיך לשמור על קשר עם ג'ף הנדרסון. בפגישה חברית ביניהם, הנדרסון בישר לו שהוא קיבל הצעה להיפגש עם קניה ווסט, אבל אין לו זמן לעשות את זה, אז הוא הציע לבמברי לנסוע במקומו.

בוא נשנה את העולם

הנדרסון עזר לבמברי להכין תיק עבודות שנשלח בהקדם לקניה ווסט. אחרי כמה חודשים, במברי קיבל זימון להגיע לקלבסס. בפגישה הוא מצא את עצמו יושב סביב השולחן עם כל הפמליה המוכרת של ווסט. כל אחד הביע את הדעה שלו, במברי רק ישב בשקט והקשיב, הוא לא האמין שהוא נמצא שם בכלל. בשלב מסויים קנייה ווסט פנה אליו ושאל אותו "ומה אתה חושב?" כל החיים הכינו את במברי לרגע הזה, הוא לא הפסיק לדבר.

במברי עבר את הראיון בהצלחה, אחרי שלושה חודשים הוא קיבל הצעת עבודה. הוא עבד בצמוד לקניה על הקולקציות של עונות 3 ו-4. יום אחד הוא ניגש לקניה ואמר לו כמה הוא מעריך אותו, והודה לו על הזדמנות לעבוד ביחד, התשובה של קניה הייתה "יופי, עכשיו בוא נשנה את העולם". המשפט הזה השפיע מאוד על במברי, הוא עבד שם במשך שנה, עד שהחלק שלו בפרויקט הסתיים.

המעצב הראשי של מחלקת הסניקרס בורסצ'ה

בשלב הזה במברי כבר היה בטוח בעצמו, הוא הכיר אתה השוק, הכיר אנשים בעמדות בכירות, היו לו קורות חיים מרשימים והכי חשוב, הוא הבין מה צריך כדי לייצר נעל מצליחה. יום אחר הוא אכל משהו מקולקל ורץ לשירותים, בזמן הישיבה על האסלה, הוא פנה דרך לינקדאין לבית האפנה היוקרתי ורסצ'ה. הוא כתב להם ששוק הסניקרס מגלגל מיליארדי דולרים, ולהם יש קהל נאמן שרק מחכה למוצר טוב. אם הם מעוניינים, הוא האיש שיכול להכניס אותם לעולם הזה. אחרי שלושה ימים הוא קיבל זימון לטוס למילאנו להיפגש עם דונטלה ורסצ'ה.

במברי חשב לטוס עם מצגת של שני עמודים, אבל אחרי התייעצות עם אנשים קרובים, הוא הכין מצגת של ארבעים עמודים (!) כולל מחקר שוק מקיף וסמפלים שהוא הדפיס בתלת מימד. בפרזטציה הוא שפך את הכל, הוא הציג להם מי בדיוק הקהל, איך פונים אליו, איזה עיצובים מתאימים לו, איך כדאי לייצר, לשווק, לפרסם ולמכור את הנעליים. הרי הוא למד מהטובים ביותר והכיר את כל הטריקים בספר. דונטלה כל כך התרשמה, שהיא החתימה אותו על המקום, ונתנה לו חופש יצירתי לעשות מה שהוא רוצה.

סאלהי במברי מציג: תגובת השרשרת של צ'יין ריאקשן

הנעל הראשונה של במברי בורסצ'ה הייתה ה-צ'יין ריאקשן, והוא עיצב אותה בתוך שבועיים בלבד. המאפיין הבולט ביותר של הנעל הזו היה סולייה ענקית שבמברי יצר בהשראת השרשרת היוקרתית של ורסצ'ה. כפרזנטור או לקח את הראפר טו צ'יינס, כי השם שלו תיאר בדיוק את המוטיב של הנעל. הצ'יין ריאקשן הייתה נעל עצומה ויוקרתית שהתכתבה עם טרנד האגלי שוז והדאד שוז שפרץ באותה תקופה. ההצלחה שלה הייתה מיידית, והיא התפוצצה ברשתות החברתיות. היא הוכיחה שהחיבור בין במברי לורסצ'ה היה מדוייק והיא פרצה בענק את הדרך של ורסצ'ה לעולם הסניקרס.

במברי המשיך להוביל את קו הסניקרס של המותג, לייצר עוד עיצובים חדשניים, ולהגדיל את המכירות של מחלקת הסניקרס בורסצ'ה. בשלב מסוים העומס כבר היה כל כך גדול, שהוחלט להקצות עוד אנשים למחלקה שלו. כשהוא התחיל לעבוד שם, ורסצ'ה פיגרה בענק אחרי המתחרות שלה – לואי ויטון וגוצ'י. עכשיו החברה תקעה יתד בעולם הפרמיום סניקרס, וזה ברור מי הביא אותה למעמד הזה.

בסוף שנת 2020 הוא זכה בפרס מעצב הנעליים של השנה מטעם המגזין Footwear News. בכל תקופת העבודה שלו בחברה, במברי פעל מתוך משרד בלוס אנג'לס, וטס פעם בחודש למילאנו לצורך פגישות בלבד. בקליפורניה הוא התאהב בעולם הטבע והטיולים. בשלב מסויים הוא קיבל פנייה מניו-באלאנס שבדיוק חיפוש להיכנס לעולם ה-גורפקור, למזלו דונטלה אישרה לו לעבוד על פרויקטים צדדיים במקביל.

נעל עם משרוקית

ל-נייקי זום וומרו 5 שעיצב סמואל רוס, יש פלסטיק עצום בחלק האחורי. במברי אהב ללכת עם הנעל הזו, וכששאלו אותו מה הפלסטיק בדיוק עושה, התשובה הייתה – כלום. הוא כן אהב את המראה של הפלסטיק, אבל רצה שתהיה גם פונקציונליות. במברי קנה משרוקית באמזון וחיבר אותה לנעל. במצגת למנהלים, הוא הסביר איך המשרוקית יכולה להציל כל מי שנתקע לבד ביער, הנעל אושרה במקום. ככה נולדה ה-574 YURT.

מהר מאוד היורט הפכה לתופעת רשת, נערים התחילו להעלות סרטונים לרשת, שמסבירים איך אפשר לעשן דרכה וויד. בשלב הזה כבר היה ברור שכל מה שבמברי נוגע בו הופך לזהב. הוא יודע לייצר עיצובים שמושכים את העין והופכים לויראלים. הוא המשיך לייצר עיצובים מוצלחים עבור קרוקס ו-אנטה, והקים חברה בשם ספונג', כלומר לספוג ידע, כמו שהוא למד לספוג במהלך כל השנים. המטרה שלה היא לספק פלטפורמה פרסומית ליצירות שלו בשנים הבאות.

רק התחיל את המסע

למרות שהוא כבר עשר שנים מעצב, ויש לו יותר עיצובים איקונים בפורטיפוליו ממעצבים ותיקים בהרבה, סאלהי במברי רק התחיל את המסע שלו. היום הוא חלק בלתי נפרד ממסע ההצלחה של ניו-באלאנס, והוא מרכיב חשוב בשלישיה המופלאה שכוללת את טדי סנטיס וג'ו פראשגודס. בניגוד אליהם, הוא היחידי שמאפשרים לו לייצר עיצובים חדשים. ההכשרה, הניסיון, הכישרון והיכולת שלו לשלוט בכל השלבים של עיצוב חדש, הופכים אותו להרבה יותר מעוד מעצב, סאלהי במברי הוא סופרסטאר, הוא מעצב-על, הוא המותג.