מעט מאוד חנויות בארץ הפכו עם השנים למוסד, למקום שהוא הרבה מעבר לחנות שמוכרת נעליים. תקראו לה בוטיק, תקראו לה קונספט, אבל סניקרבוקס תל אביב הוכיחה בשנים האחרונות שאפשר לעשות דברים אחרת, שיש מקום גם לשיח, לתרבות להיסטוריה והכל סביב הדבר המופלא הזה שנקרא סניקרס, כאשר מדי פעם היא מתרחבת לכיוונים נוספים.
המיין מן שלי בסניקרסבוקרס הוא שגיא, בחור מופלא עם ידע עצום שמוקדש לו פה פוסט נפרד, אבל הפעם רציתי לדבר דווקא עם אוהד להב, איש החזון, הבעלים והאיש שהתחיל את הכל. ישבנו לשיחה מחוץ לחנות על רקע ציפורים מצייצות ורוורסים של משאיות, יצא לא רע.
אז איפה קונים פה סניקרס: ראיון עם אוהד להב – סניקרבוקס תל אביב | Sneakerbox TLV
טוב אני הולך אתה צריך ממני משהו…
כן! באתי לדבר איתך!
אהה…טוב בוא נדבר בחוץ, אשתי בדיוק ילדה אז אני צריך לחזור הביתה.
מזל טוב! אתה יודע תמיד יוצא לי לדבר רק עם שגיא…
אני נחבא אל הכלים, נוח שיש לי את שגיא, הוא הפנים של המקום.
והוא עושה עבודה מצויינת. אתה יודע, בפעם הראשונה שראיתי תמונות של הסניקרס שאתם מחזיקים בחנות ישר הבנתי שאני ואתה שייכים לאותו דור, מה הסיפור שלך?
בתור ילד חוויתי את התקופה הכי טובה בכדורסל, אבא שלי גם היה שחקן, החיידק בא ממנו. כל מוצ"ש הוא היה משחק אצל השכנים, היה להם חצי מגרש בחצר, בגיל 15 הרשו לי להצטרף ואז נכנס גם כל האלמנט של ההיפ-הופ. בתיכון למדתי בישיבת בני עקיבא ברעננה, חלק לא קטן מהתלמידים היו אנגלו-סקסיים, אמריקאים, אנגלים.
והנה אני מריח את השריטה…תמשיך.
אז התחיל הבלאגן, הם קיבלו מההורים שלהם נייקי וג'ורדנס ואני מסתובב עם הגלי פלייט… היו לי גם אביה, בי.קיי, ואל.איי גיר.
גלי פלייט, אוי ואבוי, זה חמור משחשבתי…
בשנת 1990 הלכתי לישון אצל חבר שלי יובל, הוא קיבל את האייר מקס 90 אינפרה-רד, כל הלילה לא ישנתי, רק הסתכלתי לו על הנעליים. ב-1992 סבתא שלי טסה לחו"ל והביאה לי את הג'ורדן 7 רפטורס, אלו היו הג'ורדן הראשונות שלי. שם היה הקליק, שם נכנסתי למשחק. אחרי הצבא רציתי להיות קופירייטר, לחבר של אבא שלי היה משרד פרסום, הוא אמר לי לך תוציא תואר כללי ואז תבוא לפה להתמקצע, אז הלכתי ללמוד בי.איי כללי במדעי הרוח ומחשבת ישראל.
ואז תלית את הדיפלומה בשירותים.
בדיוק. נכנסתי לספורט ורטהיימר בכפר סבא ומאז עולמי חרב עלי. הייתי מוכר, הייתי סגן ואז עברתי לסקאל ספורט בתקופה היפה שלה. משם עברתי לנייקי בשנקין שהייתה חנות הקונספט הראשונה בעולם של ספורטסוור אונלי, החנות הכי מדהימה אבר, שתי קומות עם כל מה שמריירים עליו היום. יום אחד הציעו לי לנסוע לקניה (מדינה), היה בחור צרפתי שקיבל זיכיון לקונברס. טסתי לקניה והרמתי שם ארבע חנויות, אחרי שנה חזרתי לפתוח את נייקי בסנטר ושם הגעתי למקום בחיים שאמרתי לעצמי או.קי, אין לי מה להפסיד, אני הולך להגשים את החלום.
היו באותה תקופה חנויות דומות ל-סניקרבוקס תל אביב?
לא ממש, הייתה ג'יפה, היה איזה צ'יקמוק בצ'רנחובסקי, לא זוכר את השם שלו אפילו, היו לו איזה שישה דגמים של נעליים. היה טאצ'דאון בדיזינגוף, אני חושב שהוא עדיין קיים… ואז פתחתי את סניקרבורס, במרץ נחגוג תשע שנים.
יפה, מאיפה הגיע הרעיון לשם?
באותה תקופה הקשבתי לאלבום Speakerbox The Love Below של אאוטקאסט, באינטרו אני כל הזמן שומע את המילה הזו, ספיקבוקס, ספיקרבוקס, ספיקרבוקס ואז זה פשוט הגיע…סניקרבוקס! הלכתי לסטודיו שיבנה לי לוגואים.
קצת מזכיר את הסמל של הג'ורדן 1
יכול להיות שבתת-מודע, אבל במודע הויז'ין היה לעוף. הקושי הראשוני היה לבנות את הדבר הזה, בגלל שתמיד הייתי בשוּק ותמיד הייתה לי אוריאנטציה לסניקרס היה לי בסיס, אנשים שעברו איתי מסקאל. בשנקין כבר נבנה משהו יותר גדול, כבר התחיל להתבסס קהל לקוחות קבוע. בנייקי בסנטר היה לי דברים הזויים, היו לי את האייר מקס 1 פארה, אף אחד לא נגע בהן, כשעזבתי קניתי את כל מה שנשאר בארבעים אחוז הנחה. הייתי מביא את הקרם דה לה קרם ואף אחד לא נגע בזה, רצו קורטזים…
נייקי רושי 1, הבאתי שנה וחצי לפני שהתחיל כל הבום, כולם אמרו לי מה זה? רואים את האצבעות… ואז פתאום טירוף וזה היה לפני האינסטגרם, החיבור של הקהל עם גלובל היה הרבה יותר קטן. כנס לאינסטגרם של החנות ותגלול שם עד למטה, היה לי חלון עם ה-אייר מקס 1, אייר מקס 90, אייר מקס BW וג'ורדנים שהצהיבו. היה איזה אאוטלט בנתניה, היה להם מחסן מטורף, הלכתי יום אחד וחזרתי עם עשר זוגות של ג'ורדן 4 ווייט סמנט בארבעים אחוז הנחה ל-סניקרבוקס תל אביב.
מטורף, אין סיכוי למצוא דברים כאלו היום, השוק השתנה לגמרי…
בשנתיים האחרונות אנשים כבר אנשים לא קונים את מה שהם אוהבים, הם קונים לפי סטוק אקס. אותי זה מתסכל, כל נעל שיש לי בחנות אני מחובר אליה, יש סיפור, יופי, צבעוניות, הייתי יכול לעשות ים כסף, הייתי יכול להביא בסט-סלרים אבל הם דוחים בעייני, קח את ההורצ'י למשל, היה תקופה של איזה בום. אני הייתי לפני הבום, אף אחד לא רצה אותה, חשבו שהיא מוזרה, ואז שהתחיל הבום הפסקתי להביא.
שמע אני מכיר ריסלרים שקונים לפי סטוק אקס וזה הגיוני, הם יקנו כל מה שיש לו ערך והוא ריסלבל, אבל אתה אומר שיש אנשים שקונים לפי סטוק אקס נעליים לעצמם וזה כבר נשמע לי מוזר, סטוק אקס זה בסך הכל מחירון שמבוסס על היצע וביקוש, אין לו קשר לסטייל.
בדיוק, אלו אנשים בלי טעם. הג'ורדן 1 סאטן, נעל מושלמת בעיני, ה-ג'ורדן 6 דנים, מושלמת, עשויה טוב, חומרים טובים, הכל נכון אבל היא לא שווה. קח את הבלייזר הלבן שחור, מכרתי את הכל בשעתיים, את הלבן כחול לא מכרתי בשעתיים למה…יש לך תשובה?
הממממממ….כי היא דומה לבלייזר אוף-ווייט?
בדיוק וזה מרגיז אותי, אין פה עמוד שדרה לאף אחד ואם אתה שואל אותי, בינינו, הלבן כחול יותר יפה! אבל זה כבר טעם אישי.
חייב לציין שאני לא מבין כל כך את התלונות, בסופו של דבר זה טוב לך לביזניס…
זה לא טוב! כי למה הנייק באראז' סופרבול לא נמכרת, נעל היסטרית, היא מושלמת, העיצוב, שילוב הצבעים, הגזרה, השרשרת הקטנה עם הפוטבול, יש לך את כל מה שצריך שם.
כי יש דברים שחזרו מהניינטיז והם עובדים כמו ה-אפטמפו שכן תפסה לתקופה מסויימת, בעיקר בגלל סופרים, ויש דברים שלא. קח את האייר פלייט 89, נעל עם היסטוריה מטורפת, זה מדבר אלי ואליך אבל למה שהדור החדש יתחבר אליה, אני גם לא יודע כמה אנשים מחוברים פה לפוטבול…
אבל אתה לא קונה אותה בגלל הפוטבול, קח את האדידס ייזי, למה יש צבעים שעובדים ויש כאלו שלא עובדים?
עזוב, ייזי זו תעלומה אחת גדולה בעיניי, אני לא מבין שם הרבה דברים.
כי סטוק אקס אומרים שהצבע הזה שווה והצבע הזה לא שווה. עכשיו צריכה להיות עוד הוצאת ריג'ונל, כלומר ישראל תקבל לפי האיזור שלה, הווליו שלה יעלה ואני מבטיח לך שיהיה פה תור, למה? כי היא שווה יותר.
השוק השתנה לטובה ולרעה, זה פגע אולי בסניקרהדס שרוצים נעליים באמת כדי לנעול אותן ולא יכולים להשיג, אבל יש גם הרבה יותר נפח, השוק גדל, יש פתאום שיח ועניין סביב הדבר הזה, אתה לא מסכים שבתמונה הגדולה הם גם תורמים לסניקרבוקס תל אביב?
התרומה היא רעה, אם לנעל אין ערך היא לא נמכרת, לא משנה אם היא יפה או לא ואז נעליים טובות לא נמכרות. אני יכול להעריך את עניין הריסייל, היית שמח שזה לא יפגע במי שכן אוהב, לא מת על זה, איט איז וואט איט איז. אני מסתגל בחוסר נוחות, אנשים שקרובים אלי אני שומר.
אבל מתי היה לך תור בחנות לעוד השקעה רגילה, אתה גם נהנה מזה…
את הבסט-סלרים הייתי מוכר עם תור או בלי תור, לא עושה לי נעים לבוא לחנות ולראות תור, כשאני בא ורואה תור אני מוריד את הראש ונכנס פנימה. זה עושה יפה לאגו כן… כשאני מצלם ושולח לנציגים אז וואו! אבל לא נעים לי שאנשים מחכים מחוץ לחנות, לא רואה סיבה שמשהו צריך לצאת מחיפה בארבע לפנות בוקר ולחכות פה. בהשקה של הטראוויס עם הארבע מאות איש אתה חושב שהיה לי נעים? נכנסתי פה למחסן, לא רציתי שיראו אותי, באו ארבע מאות איש, יש לי 30 זוגות, מה עם שאר ה-370?
לא יודע אם מי כל מי שהגיע הרגיש כמוך, היה פסטיבל, היה שמח.
הלקוחות היו מדהימים, אבל כשאני עושה הזמנות פעם אחוז הפגיעה שלי היה הרבה יותר גבוה, היום הוא הרבה יותר נמוך, אני מאמין בנעל אבל הקהל לא מאמין בה, היא לא מספרת את הסיפור שהוא רוצה לשמוע.
אבל זו בעיה שגם החברות הגדולות מתמודדות איתה, אדידס ונייקי משקיעות מיליונים בפיתוח של נעל חדשה, קח לדוגמא את הג'וירייד שיצאה עם רעש וצלצולים והתבררה כפארסה אחת גדולה. קח את ה-Adidas Futurecraft 4D, הקהל לא אהב את הגימיק הזה.
אם הן ממש רוצות הן יכולות להרים את זה, אתה לוקח אתלט אחד, מוריד את הכמויות ויוצר ביקוש. המצב שלהן כנראה לא עד כדי כך קשה כדי לעשות זה.
אני חושב שהן פשוט יורות לכל מני כיוונים בידיעה שחלק יתפוס וחלק יתפסס, ההפסד כבר מחושב.
הן מנסות, אין ספק.
אתה יודע שתמיד רציתי להיות בסניף של אבן יהודה אבל לא יצא לי, למה בחרתם לפתוח את סניקרבוקס תל אביב דווקא כאן?
המיקום של החנות זה בגלל שאין לי כוח להתמודד, יכולתי להיות בדיזינגוף שתהיה כל דקה כניסה לחנות, נוח לי להיות קרוב אבל לא קרוב, האחוז של כניסות מול קניות, אין דברים כאלו, רוב האנשים שבאים יודעים למה הם באים, נדיר שמשהו נכנס לחנות כי הוא במקרה עבר פה. פי.ג'יי טאקר היה לקוח שלי בשנקין ואז הוא גם עבר לסניקרבוקס. בשיא הצניעות, אם תיסע מחר ללונדון או לברלין, אני לא נופל מהגדולים, חסר לי את הגרוש ללירה, נייק אוף-וויט למשל אבל זה ישראל. אין מה לעשות.
למה אין אוף-ווייט בארץ? מה הקטע באמת…
אין קטע, מייצרים כמות מוגבלת, יש שש ערים מרכזיות ומחלקים, אין סבב שני, זה מה שיש ואנחנו צריכים לקבל את זה. כל ביקור מחו"ל אני נלחם על זה. מה שהלך פה עם הטרוויס בחוץ עזר, אבל המרחק בין זה לבין לקבל כל השקה שלו הוא גדול. הקהל מתמקד בזה ולא בהוצאה של ה-Adidas Chinese New Year שהיא מדהימה בעייני.
תמיד ההוצאות האלו מדהימות אבל הן קצת צבעוניות מדי, יש לי הרגשה שאנשים עדיין הולכים פה על בטוח, אפילו השאטרד או ה-UNC פטנט היו יותר מדי שייניז לאנשים פה.
עזוב, אז אני מביא 40 יחידות ולא 200, לא תמצא 40 איש? יש את הקהל.
הזכרת מקודם את פי.ג'י טאקר, אילו עוד שחקנים היו אצלך?
כל זר שהיה בארץ, קבוצות מחו"ל, אתמול התקשר אלי שחקן מברצלונה (כדורסל) אמר שהם מגיעים במרץ וביקש שאני אשמור לו כמה דברים, זה כבר עובר מפה לאוזן, אני שולח סניקרס לאיטליה, צרפת, טורקיה.
אני רואה שהגופייה של קובי ברייאנט תלויה בחנות, זה מעכשיו או שתמיד היא הייתה פה?
תמיד. זה עצוב, היום אתה פה מחר אתה לא פה. תמיד אני אומר לאשתי, אין טעם להתבחבש בשטויות, העולם לא מפסיק אז מורידים את הראש וממשיכים הלאה.
משפט יפה, לקחתי. אז אנחנו מסיימים בנימה אופטימית.
אני עדיין נהנה, בא בבוקר עם תשוקה, כל קרטון שמגיע אני מתרגש. מקומות כאלו כאלו הפכו למעבר לחנות. יש לי משהו שעובר פה כל הזמן לקבל חיבוק… פיזי… נשבע לך! בגדול די מפרגנים, החומוס, המכנסיים, קולקציית הכדורגל, השעונים שעבדו יפה למרות שזה מוצר לא פשוט, ג'י-שוק זה קולב שאתה לא מפספס. זה היה שיתוף פעולה נכון וזה עוד לבנה בבניין שאנחנו בונים, רק הדרך שבא אנשים בוחרים היום נעליים משגעת אותי.
השוק משתנה ונראה לי שאתה לא כל כך מקבל את זה.
אני דינוזאור, מה לעשות, אם אתה רוצה בטן מלאה לך לשגיא, אני עוד עדין…
סניקרבוקס TLV
כתובת: בילינסון 1, תל אביב
טלפון: 03-602-6491
