הלו אור ודנאל? צלצלתי באינטרקום, אף אחד לא עונה לי…
אז אתה לא במקום הנכון, זה הבניין הגבוה…
את צוחקת עלי, כולם פה באותו גובה.
אתה נכנס לפארק עם המתקנים ואז זה משמאלך.
אני בדיוק שם!
אה…שיט נתתי לך את מספר הדירה הלא נכון…
ברוכים הבאים לראש העין, שנראית כמו מודיעין, שנראית כמו קריית השרון, שנראית בדיוק כמו כל שכונה חדשה אחרת בארץ. כיכרות, כיכרות, נסיעה בכביש רחב ואז עוד קצת כיכרות, מדי פעם יש רמזור. הבניינים כל כך גבוהים שאתה לא זוכר באיזה דירה אתה גר, בטח שלא עם המבוך הזה שאמור לשמש כחדר מדרגות. אלו המחשבות שרצו לי בראש עד שנכנסתי לפנינת האינסטגרם ההמדהימה והצבעונית של אור (22) ו-דנאל (25) ושני הדיירים התזזיתיים שיקגו ו-אסטרו (כן, על שם מי שאתם חושבים). דירה שהיא מקדש לסניקרהדס ופאשניסטות והכל חוץ מבית בורגני בראש העין. ישבתי לשיחה מרתקת עם הזוג הכי חריף בסצנה, ויש גם כמה תמונות מהבית המהמם שלהם.
סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 4 | אור ודנאל
דחוף הסבר, מה הקטע של הבית?
כל הדירות הקודמות שלנו היו קטנות, גרנו בשכונת התקווה. עם כל כך הרבה נעליים ושני כלבים לא היה מקום לנשום. עברנו לבית גדול, רציתי קצת צבע, אמרתי בוא נתפרע.
נייס. אני רואה שאתם חזק בקטע של Supreme, מאיפה אתם מביאים את זה?
אור: וואי יש לנו מלא סופרים, אנחנו עובדים קשה בשביל זה. לפעמים משלמים ריסייל, אבל לא על כל דבר. טישרטים של סופרים רק מתחת ל-75$, כדי לא לשלם מיסים. לפעמים מאלתרים, למשל התמונות האלו של KAWS, הלכתי לבית דפוס ועשינו אותן לבד.
דנאל: יש לנו חברים בלונדון, בארצות הברית, מתפעלים אחד את השני. לפעמים יש פה ייזי שעומדות ואצלם הן מבוקשות, אז הם מתפעלים אותי ואני אותם. אני כבר עברתי את הקטע של הייזי…
הסבר בבקשה
דנאל: לא יודע, בארץ זה מרגיש שלב של וואנבי כזה… כל הילדים שעפים על הייזי, "אני אקנה ייזי ואעשה כסף". לפני זה הכל היה לימיטד, עכשיו הם מוציאים אותן בכמויות של מליונים, זה הורס את כל השוק, את כל הכייף. לא משנה איזה איזה נעל תצא, לא משנה כמה אני אוהב אותה, אני רוצה שתהיה לימיטד, לא רוצה לראות אותה על משהו אחר.
אור: בהתחלה הייתה יותר התרגשות. לייזי 350 בלו טינט חיכינו יומיים בתור באדידס גינדי TLV, אשכרה כאילו, אני אראה לך סרטונים, מאה איש מחכים יומיים, הקראת שמות כל שעה אבל היה כיף. עכשיו זה סתם, כל הילדים בריסייל ואפשר להבין אותם, אבל נראה לי רק 40 אחוז מהם מתעניינים בנעליים עצמם.
דנאל: נראה לי יותר קרוב ל-30 אחוז. כל הילדים שקונים בסוף ימכרו, הוא קונה את הנעל וברגע שאין לו כסף הוא ימכור אותה, אין להם זיקה. בתכלס אני לא מרגיש שיש ריסיילרים גדולים שמביאים כמויות, יש ילדים שמביאים 3-5 זוגות כמו הפארל הצהובה שהביאו הרבה זוגות ממנה.
אור: אבל תחשוב שילד בן 16 מביא 5 זוגות של ייזי, זה 5,000 שקל, זה המון כסף!
דנאל: כן אבל זה לא כמו בחו"ל, אין גדולים בארץ.
קונה כסף בכסף
אור: אני מכירה אנשים שיש להם בבית ערימות של ארגזים ורק מחכים לרגע הנכון למכור. זה השקעה לכל דבר, בגלל זה יש המון ילדים בתחום הזה, זה מאוד קל והרבה כסף לילד בן 16. גם אחי לא מבין כלום בתחום הזה, וכל פעם שיוצאת נעל הוא מתקשר אלי לשאול האם לקנות את הריליס החדש כי הוא רוצה להשקיע. אני חושבת על זה מעבר, לא תמיד אני קונה נעל אלא קונה כסף בכסף. הייתי חיילת שיצאו הייזי הראשונות, הן עלו 1,000 שקל שזה היה יותר מהמשכורת החודשית שלי. אמא שלי הייתה אומרת "אל תקני, זה שטויות", אבל אני ראיתי את זה אחרת. ברגע שאני לא ארצה את הנעל, ברגע שאני אצטרך כסף, אז אני אוכל למכור אותה ולהשיג יותר ממה שהיא עלתה לי. בגלל זה חשוב שתהיה לימיטד, כדי להחזיר את ההשקעה. אבל אם אני ממש אוהב נעל, כמו הבלנסיאגה שעלתה 3,500 אלך שקל, אני אקנה למרות שאני יודעת שההשקעה לא תחזור.
את תלכי ברחוב עם נעל של 3,500 אלף שקל?
אור: מה זה תלכי, היא כבר שבורה לגמרי. נגיד הטרוויס שכרגע עלי, השמנת שעכשיו היא כבר שחורה כן… זה היה סטיל, עלתה 200$ עכשיו היא שווה 1,200$. אמרתי לדנאל בוא נקנה היא תעלה. יש לי את הטרוויס קקטוס ג'ק דדסטוק, בגלל זה אני שוברת את אלו. אני לא יודעת מה לעשות איתה, אני מחכה שתעלה ואז אולי אמכור. להגיד לך שאני שאם אני אלך להסתובב בתל אביב אני אנעל את הטרוויס? לא. אני יודעת שהטרוויס תסיים אצל מישהו אחר. אם אני באמת אוהבת את הנעל אני אנעל אותה גם לשוק הכרמל, אבל על כסף צריך גם לשמור, לא רק להנות ממנו. לפעמים הכסף יותר חשוב לי מהנעל. הנה, דנאל קנה את ה-ג'ורדן 1 טרוויס ב-2,800 שקל ועכשיו כבר הציעו לו עליה 4,500.
מוכר?
דנאל: הכיוון שלי זה 7,000-8,000. יש לי ערך לכסף, אין נעל שאני לא אמכור, רגע לא… את הטופ 3, ברד, רויאל, שאדו ואייר מקס סילבר בולט אני לא אמכור. אין, זה נעליים שהם כמו לחם ומים, אי אפשר למכור את זה, אי אפשר. אני אוהב אותן ומרגיש שזה חייב להיות בכל אוסף של סניקרהדס אמיתי. למרות זאת, אני עדיין לא מרגיש שהאוסף שלי כזה וואו. אנחנו חדשים יחסית, התחלנו לפני שלוש ארבע שנים, אני רוצה להוריד את האנשים לקרקע.
איזה קרקע, איזה אנשים?
אור: מכיר את החנות היט בכפר סבא? אז הוא עבד שם, היו ילדים שהיו משגעים אותו. מתקשרים אליו בטלפון, מטרידים אותו, מתחזים אליו, מתקשרים לאנשים אחרים אומרים "היי זה דנאל דיין, אני מוכר זיופים טובים רוצים לקנות?" פשוט מקנאים. מנסים להרוס לו את השם.
אחד הסיפורים המוזרים… מאיפה אתם קונים סניקרס?
אור: חלק סטוק אקס, לפעמים מזמינים לארץ, לפעמים לחברים בארצות הברית, תלוי בסכום. בדרך כלל קונים מחברים, "לא רוצה? תביא!" יש קשרים בחנויות, יש קבוצות ווצאפ, זה שוק נורא זמין. בתקופה שדנאל עבר בהיט שלחנו 40 איש לעמוד בהופעה של טרוויס כדי להביא מרץ' לחנות.
דנאל: מזמינים מסטוק אקס, אבל שולחים לאנשים בחו"ל, יש פה מיסים ומשלוח יקר. לא ריסייל מוגזם. את האייר מקס 90 אוף וויאט שכרגע עלי קניתי קרוב לריטייל, היום היא ב-1,200 דולר.
אור: בסטוק אקס המחירים יקרים, קונים שם אנשים עם כסף, המחירים שם לא תמיד ראלים. אני שואלת משהו כמה אתה רוצה על הנעל? הוא אומר לי "בסטוק אקס היא 1,400$" עכשיו עזוב אותך סטוק אקס, אתה בחיים לא תעיף אותה ב-1,400$. אנשים שאין להם כוח לחפש קונים בסטוק אקס. בגלל זה כדאי למכור שם. אנחנו מחפשים את המציאות.
מה אתם מחפשים בנעל
אור: להיות יחודיים ונעליים שאני יכולה להחזיר עליהם את ההשקעה (דנאל מהנהן)
סניקרס החלומות שלכם?
דנאל: השיקגו היא גרייל בשבילי, משם הכל התחיל, זה התכלס. אני יכול לקנות אבל היא יוצאת עם חיתוך גבוה, אני רוצה את ה-2015, הבנתי שהבפנים שלה שונה קצת. יש ברד 2016 והבנתי שהיא מאוד דומה לשיקגו, היא יוצאת בפברואר. החלום הגדול באמת היא הרד אוקטובר, כוסאמא שלה, יכולתי להביא אותה ב-1000$, היום היא 7,000$.
סניקרס שהשגתם בצורה הכי מוזרה
דנאל: וואי יש לי אחלה סיפור בשבילך. עבדתי בפוטלוקר, חבר היה מכור למשקה מונסטר. אמר לי תקשיב, אני שותה שלוש ארבע מונסטרים ביום, תביא לי מונסטרים לחודש וקח איזה זוג שאתה רוצה, יצאתי עם ג'ורדן 1 טופ שלוש. היום היא כבר שווה 500 דולר.
אור: עוד לא היה לנו רכב אז, דנאל יוצא מהסופר ומתחיל להסתובב ברחובות עם שני ארגזים של מונסטר על הגב. הוא אמר לי "אין, חייב את הזוג הזה".
.
אלופים מקור להערצה 🙂