בזמן הפלייאוף של ה-NBA הספורט המדהים ביותר בעולם הוא כדורסל, בכל שאר ימות השנה, טניס. זו הסיבה שלשכנע אותי לתעד את האוסף של שחר סבג היה כמו לשכנע שופוהוליק לקנות בבלאק פריידי. הוא פשוט אמר את מילת הקסם – פדרר. וכך ארבע שעות מרגע שדיברנו, פלוס מריבה עם נהג אוטובוס ומנוף שהתרסק ברוטשילד, מצאתי את עצמי יושב בסלון הדירה התל אביבית של שחר עם הנייקי אייר טק צ'אלנג' שנעלתי לכבוד המאורע. הדבר המשותף הראשון שגיליתי הוא שאני ושחר משחקים טניס, הדבר השני הוא ששחר שחקן טוב ואני לא. דיברנו על סניקרס ומדי פעם גלשנו לטניס, או שדיברנו על טניס ומדי פעם גלשנו לסניקרס, זה מה שיצא.

סניקרהדס בארץ הקודש: פרויקט 5 | שחר סבג

איך נכנסת לעולם הטניס?

טניס היה אצלי כל החיים. הייתי מתאמן שלוש שעות ביום, תחרויות, חו"ל, מקריית שמונה עד באר שבע, קשוח מאוד. בגיל 17 הבנתי שספורטאי מצטיין בצבא אני לא אהיה, אבא שלי נפטר ואז הגיעה ההבנה שזה כבר לא יקרה. למרות זאת, עד היום אני משחק, תחרויות וליגה. זה משאיר אותך שפוי, בעיקר לנשמה.

אוקיי, חיפשתי מישהו לשחק איתו אבל לא בא לי לקרוע אותך… בפייסבוק כתבת את המילה טניס והדלקת אותי, באתי עם אחת הגריילס שלי, האייר טק צ'אלנג' 2.

נעל מיוחדת מאוד, נראית קצת כמו שילוב בין הג'ורדן 3 והג'ורדן 4 בגלל שמדובר באותו מעצב (טינקר הטפילד), במיוחד הסוליה. לא מזמן יצאה ההוט לבה.

נכון, ומיד קניתי אותה. זו הייתה הנעל של אנדרה אגאסי. המצ'אפים הגדולים בתקופתי היו בין פיט סמפרס לאנדרה אגאסי. סמפרס היה הרבה יותר ורסטילי, אבל אגאסי היה אישיות צבעונית ונוצצת, טינקר עיצב עבורו נעל שתשקף את האישיות וסגנון המשחק שלו.

נכון, היה לו שיער ארוך, הבגדים שלו היו זוהרים, הוא הכניס את הצבע למשחק. סמפרס היה מסורתי יותר, חולצות לבנות. אני זוכר שלאחי הגדול היה את המחבטים של אגאסי, את ההאד האדום שחור. הייתי בן שש או שבע, פותח את הארון ורואה אותם בעטיפה שלהם. המחבט של אגאסי היה הראשון שהחזקתי ביד, הוא סיקרן אותי לגבי מה זה מחבט טניס ומה עושים איתו. הטניס תמיד היה בטלוויזיה, נולדתי לתוך זה. פעם אחת הלכתי לאימון טניס ואז הבנתי שזה מה שאני רוצה, אז גם התחלתי להחזיר את אחי לעולם הזה.

בתמונות בפייסבוק לא רואים שאתה כל כך גבוה, אני שיחקתי כדורסל בתור ילד, אהבתי את זה מאוד למרות שלא היה לי סיכוי לצמוח לגובה. תמיד חשבתי שהייתי צריך ללכת דווקא לטניס עד שגיליתי שגם שם הגובה הוא מאוד חשוב.

גם אני התחלתי בכדורסל ורק בכיתה ד' עברתי לטניס. פדרר, נדאל, דיוקוביץ', כולם גבוהים. יש גם מעל מטר תשעים שהם מפלצות, איזנר שזז מדהים לגובה שלו, זברב, קוורי, אנדרסון והקנדי ההוא… פוספיסיל, למרות שהסגנון משחק שמתאים להם הוא סרב אנד וולי, ואיכשהו הם בקושי עולים לרשת.

המשחק השתנה והנה חוזרים לסניקרס. נכנסתי לסניף של טניס-זון בנתניה, אני מסתכל על הקיר של נעלי הטניס והכל נראה כמו נעלי ריצה, מעיף מבט בדני המוכר ואומר לו "זה נעלי טניס?" הוא אומר לי "כן". אני רגיל שנעל טניס היא יציקת עור עם סוליה קשיחה, תראה את האייר טק צ'אלאנג, נראית כמו נעל כדורסל. אז הבנתי איך השינוי במשחק גרם לחברות הגדולות לשנות את הנעליים.

המשחק היום הרבה יותר מהיר, הם רצים הרבה יותר והנעליים גם מתפרקות הרבה יותר מהר. זה התחיל בתחילת שנות האלפיים. הם לקחו נעל עור לבנה והתחילו לשלב בה חומרים וטכנולוגיות מתקדמות. אני משחק עם הנייקי זום וייפור אקס של פדרר, היו לי כל כך הרבה נעליים מיוחדות שלו ואני אוכל את עצמי שלא שמרתי עליהן. לא הייתי צריך לשחק איתן. היה לי את הווימבלדון 2009, יש לי את כל הסט של זה, היה לי את הלבן תכלת של אוסטרליה 2010 , היה לי את השחור סגול של לונדון 2012 ועוד הרבה.

לא נעים לי להגיד לך עם מה אני משחק….הנייקי זום לייב, נעלי כדורסל. היא מתפרקת לי לגמרי, אני כבר רואה את השכבות שנמצאות מתחת לסוליה.

הנעליים היום מאוד מותאמות לספורט. לפעמים אני רואה אנשים שמשחקים טניס עם נעלי ריצה ואני מסביר לכם למה זה כל כך מסוכן. אין מודעות.

אנחנו חוזרים לזה שנעלי טניס נראות היום כמו נעלי ריצה. במיוחד האדידס, גם הנייקי. רק אסיקס שמרה יחסית על המראה המסורתי. יש לי דיאדורה ריבאונד אייס באוסף, אף אחד לא מבין מה פתאום אני הולך עם דיאדורה, אבל אני יודע שזו הנעל שבוריס בקר שיחק איתה. היום אין מצב שאני עולה עם הנעל הזו על המגרש, לעומת כל הבדים המתוחכמים שיש היום הן קשות בטירוף. אני יכול להמשיך לדבר איתך על נעלי טניס אבל בוא נחזור קצת ללייפסטייל, מתי התחלת להיות סניקרהד?

מגיל קטן גדלתי על נייקי, יש לי תמונה בגיל ארבע נועל זוג נייקי. הערצה ממש התחילה בגלל רוג'ר פדרר. כבר בתור נער הייתי מנסה להשיג כל חולצה או נעל שהוא היה שם על עצמו.

יקר…

בזמנו גם לא היה את זה בארץ, לא היה את השפע שיש היום. בתקופת התיכון הייתי נוסע מכרמיאל להרצליה פיתוח לסניף הדגל של נייקי, הייתה שם מחלקת הטניס מהיחידות בארץ, חנות מדהימה. הייתי מגיע למשרדים של נייקי ועזור להם לבחור קולקציות, מבקש מהסוכנים שיעשו לי הנחות. בשנת 2010 התחלתי להתעניין במותג ג'ורדן, בהתחלה ראיתי אותן כנעלי כדורסל אבל אז ראיתי את ה-אייר ג'ורדן 1 והיא התחילה לסקרן אותי, מה הנעל הזו?

היא עדיין לא הגיעה באופן נרחב לארץ בתקופה הזו, לא היה פוט לוקר, לא היה סטוק אקס. קניתי את הג'ורדן הראשונה שלי בתקופה הזו, לא איזה או.ג'י או דגם מיוחד, סתם ג'ורדן 1 אפורה. השתחררתי מהצבא והיה ברור לי שאני עובר לתל אביב. התחלתי לעבוד בנייקי בסנטר, שם זה נכנס למימדים אחרים, הייתה עליית מדרגה משמעותית, הייתי קונה כל נעל שהושקה. האוסף עצמו התחיל בסביבות 2015, מאז זה נהיה תחביב מאוד יקר, מנסה להשיג כל נעל מיוחדת שיוצאת, סניקרבוקס, שוק שחור, 972, צללתי לתוך התרבות.

אם כבר העלת את זה, מאיפה אתה קונה היום סניקרס?

כשסיימתי לעבוד בנייקי פחות קניתי שם. התחלתי לקנות ברשת, סטוק אקס וכאלה… יש לי חבר טוב שכמעט את כל הנעליים אני מזמין ממנו, הוא משיג אותם ואני משלם לו. בשנתיים האחרונות קניתי איזה עשרים זוגות של אייר ג'ורדן 1, מלא כסף ואין לזה סוף למרות שהשגתי את רוב הדגמים המיוחדים שרציתי. עכשיו חזרתי לתקופת רגיעה. מרושש.

אז אני מבין שאתה חזק בג'ורדן 1

כן, זו הנעל האולטימטיבית. יש לי קרוב לארבעים זוגות. יש לי קעקוע שלה על הרגל. זה נהיה אורח חיים, הכל סובב סביב זה. אני גם אוהב את השלוש, יש לי את הבלאק סמנט והטרו בלו. בארבע יש לי את הווייט סמנט, רפטורס ורויאליטי. באחת עשרה את הקונקורדס והספייס ג'אם ובשש את האינפרה רד, דגם קלאסי.

איך אתה עם מותגי יוקרה? ג'וצי והחברים…

אני בג'ורדן ואייר מקס. ה-אייר מקס 1 היא האהובה עלי ביותר. רוצה להשיג את האטמוס, הפארה, אין לזה סוף… אני יכול לקנות כל אייר מקס 1 שאני רואה, מטורף על הנעל הזו.

ייזי?

לא קניתי אדידס מגיל 14. יש אנשים שאוהבים נטו ג'ורדן, יש אנשים שאוהבים נטו אדידס, יש גם וגם. אני בנטו ג'ורדנס. אישית אני לא מתחבר לעיצוב שלה, אבל היא מאוד נוחה. זה אדידס אז יש איכות, מבין אנשים שהולכים איתה למרות שלא מתחבר.

ריסייל?

הייו לי המון הזדמנויות לעשות מזה כסף, לא נכנסתי לשם, אולי פעם בחיים מכרתי זוג. לא אוהב את זה. אם אנשים עושים את זה כפרנסה עיקרית, ויודעים מה הם עושים אז לבריאות. אם זה ילדים שקונים נעל כדי למכור אותב במחיר לא הגיוני ואין להם מושג מה הם עושים אז חבל, הם הורסים את התרבות והשוק וכל דבר שהעולם הזה מנסה ליצור.

לפעמים אני נותן הצצה באנליטיקס שלי, חוץ מכמה אנומליות כמו כניסות משונות מאוסטריה, הודו ויפן, 65% אחוז מהגולשים באתר הם מתל אביב, זה קצת מפריע לי… הייתי רוצה שהתרבות הזו תצא מהבועה.

אני חושב שתל אביב הפכה לאחת הערים החזקות מבחינת פוטנציאל, תראה את ההשקה האחרונה של הטרוויס אצל אוהד (סניקרבוקס). רוב הכסף פה, החנויות פה, הדברים המגניבים מגיעים לפה, וכמו כל עיר מרכזית בעולם תל אביב נכנסה למשחק הזה, אומנם קצת באיחור אבל מוטב. כשהתחלתי לעבוד בנייקי בסנטר אנשים לא ידעו מה זה ג'ורדן 1, מה זה לישון מחוץ לחנות עבור נעל, זה משהו שלא היה לפני כמה שנים. ב-2015 יצאה השיקגו והיה טירוף, אנשים השתגעו שם, שנה אחרי יצאה הלואו, פספוס אדיר, לא מבין איך לא קניתי. תוך כמה שנים נהייתה פה קפיצת מדרגה מטורפת.

ומה לדעתך ייצר את השינוי?

זה הרבה דברים. העולם הטכנולוגי, הרשתות החברתיות ובעיקר הג'ורדן 1, נייקי עשו את זה פשוט חכם ויפה. ישראל היא בורג קטן, נייקי בחרה בקפידה למי להביא את זה, פוטלוקר נכנסה לתמונה והכל גדל. לא ידעו פה מה זה אייר פורס לבנה, נעל שיצאה ב-82, שלושים שנה אף אחד לא הכיר אותה. פעם היו אומרים שזו נעל שצריך להיות לכל סניקרהד באוסף, היום היא הפכה לנעל בייסיק בכל ארון נעליים. מצד שני השפע גם איבד את זה, עכשיו יוצאות חמש עשרה אייר ג'ורדן 1 בשנה ועדיין אנשים קונים, נייקי רוצה רק להגדיל את המכירות ולמי אכפת. בתור חובב זה קצת מבאס אבל לשם העולם הולך.